זו הייתה שיחת שגרה של פעם בשבוע שרותי ואני מנהלות.
אהלן, מה שלומך? שאלתי, ורותי ענתה זוועה, עוד רגע אני מאשפזת את עצמי מרוב דאגה. מה יהיה? מה? למה מגיע לנו הזוועה הזו? בסוף זה יגמר ממש רע ואין לי מושג מה יהיה? אני מלאה בדאגה!
רותי היא אלמנה בת 69 בשגרה הרגילה מוקפת חברים ומרבה לצאת לקניונים, בתי קפה וגם מסיבות חברים. בשבועיים האחרונים רותי לא יוצאת כלל מביתה, פרט לסיגריות במרפסת. חוששת מאוד מכל אינטראקציה עם אנשים ומכאן מקפידה להיות לבד בביתה. מעבר לתחושת האמפתיה והעצבות שהציפה אותי בשיחה, הבנתי שההתמודדות עם הדאגות בתקופה הזו מקבלת משנה תוקף. הקורונה שהיתה עד לא מזמן בירה קלילה וכיפית, הפכה למגפה עולמית המעוררת הרבה מאוד דאגה. חלקה מבוססת על עובדות אך מרביתה נתמכת בהטיה של מחשבות ורגשות.
חשוב לי לשתף אתכם בתובנות שמסייעות לי להתמודד עם דאגות בשגרה ובעת הזו.
חמשת הצעדים המסייעים לי בהתמודדות עם דאגות:
1. מיפוי הדאגות-
● נעים מאוד- להכיר את הדאגות שלנו באמצעות רישום שלהן, כתיבה חופשית
● ניתוח כמה מהדאגות מתייחסות לעתיד וכמה להווה, ליד כל דאגה לבחון האם יש צד אחר למטבע
● להתמודד עם כל דאגה בזמנה, לסדר אותן בטור ולא במקביל עד כמה שניתן.
2. גישה חיובית-
● זה הזמן להרכיב את ״המשקפיים הוורודים״, הגישה החיובית מורידה את עוצמת הבעיה.
● הגישה החיובית מעודדת אותנו להבין שהפתרון בהישג יד.
● הגישה החיובית מאפשרת יותר יציבות ומכאן שהיכולת שלנו לפתור בעיות משתפרת.
3. שגרת עשייה- עיסוק בפתרונות:
סטיבן קובי (בספרו שבעת ההרגלים של אנשים אפקטיביים) משתמש במושג ״צמצום מעגל הדאגה והרחבת מעגל ההשפעה״
● שידוך פתרונות לדאגות, ליד כל דאגה (שכתבנו בסעיף 1 ),לכתוב פעולה שתסייע לך להתמודד עם הקושי.
● למעשה אנו הופכים את הדאגות לפעולות פרקטיות להתמודדות. חשוב שהפעולות תהיינה שלכם ולא חיצוניות.
● להקפיד על ההנחיות של משרד הבריאות
● ליצור שגרת עשייה של דברים שעושים לנו טוב ( למידה מרחוק, קריאה, כתיבה, שירה, ריקוד, ספורט, שיחות טלפון/וידאו ועוד…)
זהו שלב מורכב אך בהחלט הוא יכול להוות ״שובר שוויון״
4. אמונה
● ישנם דברים רבים הנשגבים מבינתי ומיכולתנו להבין, בעת הזו ובכלל. אם נזכיר לעצמנו כי אנחנו חלק קטן מהתנהלות גדולה ומורכבת יותר, הדברים יראו אחרת.
● אם בצנעה נאמין כי כל הדברים המתקיימים בעולם הינם בעלי משמעות ומגיעים בתזמון המתאים באופן המדויק, ייטב לנו.
● האמונה אינה פותרת אותנו מעשייה אלא מחדדת שאנחנו צריכים להתמקד בעשייה ולא לדאוג לגבי התוצאה.
5. אחריות אישית
● לקחת אחריות אישית על מצב הרוח שלנו ( ולא רק על ההתנהלות וההקשבה להנחיות משרד הבריאות) אחריות על מצב הרוח ובתוכו תחושת ״הדאגה״ משמעותו לבחור עד כמה אני רוצה שזה יהיה נוכח בשגרת היום שלי? מה אני בוחרת לשלב לשגרה שלי חוץ מדאגה?
● לשלב לנו ביום שמחה, כאשר יש כאב או צער לא נדרש להכפילו בדאגה- זה לא מקדם! ואילו החיוך ושזירת שמחה תקדם אותנו לעשייה חיובית עם תחושת מסוגלות.
לסיכום, הדאגות כאן ויש להן סיבה אך האם הן תופסות את הנפח הראוי להן? האם ההתבססות בהן מקדמת אותי? משפרת לי את היכולת להתמודד?
כמו הרבה מהדברים שפוגשים אותנו בדרך, לנו יש את היכולת לבחור כיצד נתמודד עם הדאגה.
ובאשר לרותי, קיבלתי על עצמי לשוחח איתה בשיחת וידאו לפחות אחת ליומיים למשך זמן משמעותי.
מאחלת לנו שקורנה תחזור להיות בירה קלילה וזיכרון לתקופה בה הצלחנו להתפתח ולמצוא את הדרך לשלווה ואהבה פנימית.
אמן!
בברכת בריאות ואושר,
מיה זיו
מאמנת להתפתחות בהתאמה אישית
האתר שלי
https://mayazivcoach.wixsite.com/website
