זמן פרידה

בתהליכים של פרידה. פרידה מתקופה. פרידה ממקום. פרידה מאנשים שאני אוהבת. אחרי שמונה שנים של חיים במסגרת שיקומית, הגיע הזמן להגיד שלום, זמן פרידה. אז למי שלא מכיר אותי אני אספר קצת על השנים האלו. למעשה לפני שמונה שנים עברתי לחיות ב חירם – קהילה שיקומית בקיבוץ הרדוף. במשך שלוש השנים הראשונות גרתי בהוסטל השיקומי, במסגרת השיקום האינטנסיבי. זו מסגרת של צעירים, שמתמודדים עם משברים נפשיים. אני הגעתי לשם בעקבות משבר שעברתי לפני עשר שנים. השתלבתי בעבודה בסדנת הקרמיקה, למדתי גם עבודה על אבניים ויצרתי כלים למכירה בגלריה. החיים בהוסטל מאוד דינמיים ועמוסים בהתרחשויות. אתה למעשה חולק את החיים שלך עם עוד  כ 25-30 צעירים בני גילך, 24 שעות ביממה . השיחות היומיומיות על דע ועל הא, הופכות במהרה לשיחות נפש על טיפולים וכדורים והתמודדויות. למעשה את החברים הכי טובים שלי פגשתי בחירם, חברים שבשבילי הם כמו בני משפחה ממש. לאחר תקופה לא קלה של התמודדות לבד,פתאום שהגעתי לחירם, קיבלתי חיבוק חם ואוהב, מסגרת תומכת, מעין חממה לצמחים אבודים.

בחמש השנים שבאו לאחר מכן השתלבתי במסגרת של דיור מוגן של חירם. למעשה זו מסגרת הרבה יותר פתוחה ועצמאית. שכרתי דירה ביישוב קהילתי ליד הרדוף ולמעשה לפני כשנה ושמונה חודשים עברתי לטבעון. במסגרת זו אתה מחויב לעבוד או בסדנאות עבודה של חירם, או בשוק החופשי. כמובן שעדיין ישנו ליווי אישי של עובדים סוציאליים ומדריכים. בשבילי זו הייתה מסגרת יותר חופשית, שמצד אחד נתנה לי תמיכה בתקופות משבר ומצד שני עצמאות והבנה שאני בעצם יכולה להמשיך הלאה. חירם הייתה לי חממה שיצרה קרקע פוריה לצמיחה מתוך משבר. שנתנה לי את הכלים להתמודד בחוץ,עזרה לי לעמוד היום על הרגליים,להחזיר לעצמי את כוחות החיים. היו הרבה מצבים של דיכאונות והתקפי מניה במשך התקופה הזו. היום אני יודעת שמבלי התמיכה המקצועית והתמיכה המדהימה של הקהילה, היה הרבה יותר קשה לצלוח את זה. מצמח אבוד הפכתי לפרח צבעוני,שלא מפסיק לגדול ולהתפתח. אני כבר לא זקוקה לחממה. אני צומחת ופורחת מתוך קרקע יציבה ופורייה שיצרתי לעצמי במשך השנים האלו.

בתחושה הפנימית הפרידה הזו, זה ממש כמו לעזוב את הבית של ההורים ולצאת לעצמאות. אני עוזבת את העולם הבטוח והמוכר ויוצאת למסע. אני לא יודעת את מי אני אפגוש בדרך ומה יזמנו לי החיים. אני לא יודעת מה יקרה אם אפגוש שוב במר דיכאון היקר או בגברת מניה היקרה. אני רק יודעת שהיום אני חזקה יותר בכדי לעמוד שם לבד בחוץ ולא לתת לכל סערה שחולפת לערער לי את החיים ולהפוך אותי. אני מאמינה שאני מספיק יציבה כדי להתמודד, ושאני לא באמת לבד. תמיד יהיו לצידי המשפחה והחברים, אם אזדקק לכך.

אני גם יודעת שזה לא הולך להיות קל. פרידות הן דבר קשה. אני נפרדת מהרבה הרגלים. מהרבה שנים שבהן הייתי מלווה ונתמכת. מהרבה זיכרונות טובים ומהרבה זיכרונות כואבים. נפרדת גם מהרבה מטפלים שליוו אותי לאורך כל הדרך,שהחזיקו לי יד,שהיו לאוזן קשבת, שהיו לפעמים גם לאימא מחבקת. וזה לא פשוט לי בכלל, זה אפילו יכול להיות קצת מלחיץ לפעמים, וקצת מפחיד. כי פתאום הקרקע המוכרת והבטוחה נשמטת לי מבין הרגליים, והתפקיד שלי עכשיו זה ליצור לי קרקע חדשה, סביבה חדשה ותומכת. בחרתי בדרך של עצמאות מוחלטת, אחרי שמונה שנים של חיים במסגרת מאוד ברורה שהחליטה בשבילי הרבה דברים,ששמה לי את הגבולות. עכשיו תורי. אני זו שאצטרך לשים לי את הגבולות החדשים שלי בדרך שאבחר לעשות זאת. אני עולה שלב ולוקחת אחריות מלאה על החיים שלי. אימא'לה איזה פחד!

אני מתחילה עכשיו תקופה חדשה בחיים שלי, וזו כבר לא תקופה של תהליך שיקומי. זו תקופה של השתלבות אמתית בחיים עצמם. תקופה של חיפוש והתנסות ולמידה מחדש, של מה נכון לי כרגע. אני זוכה ליצור חברויות נפלאות עם אנשים חדשים, מה שמכניס עוד עניין וחיים למסע שלי. לשמחתי אני פוגשת לא מעט אנשים טובים באמצע הדרך ומקבלת הרבה פרגון, חיבוקים ואהבה.

אני מודה מעומק לבי, לכל האנשים שליוו ועדיין מלווים אותי לאורך הדרך. בלעדיכם כל זה לא היה קורה. להורים היקרים, למשפחה האהובה. לחברים המחבקים, למטפלים ואנשי המקצוע שתמכו בי ועדיין תומכים, לאורך כל השנים האלו. לכל מי שחייך אליי בימים שהכול היה נראה בלתי אפשרי,לכל מי שהחזיק לי את היד ועזר לי ולא נתן להתדרדר לתהום, ולכל מי שדאג, ונתן בי אמון. אוהבת אתכם.

אני מאחלת לעצמי שהתקופה המחזקת הזו והדברים שקיבלתי בה ולקחתי ממנה עוד ילוו אותי לאורך שנים רבות, אני יודעת שאני לא אשכח את התקופה הכל כך משמעותית הזו. אני רוצה להאמין שבעזרת האומץ והנחישות שלי, אני סוללת דרך לעוד מתמודדים כמוני שרוצים להיפרד ממסגרות שיקומיות אלו ואחרות, ולצאת בראש מורם לאוויר העולם. יותר מכך אני פונה כאן לאנשים שלא מעזים לעשות זאת וזקוקים לעזרה, לפנות אליי ואולי אוכל לעזור לכם למצוא את פתח היציאה, לחיים משלכם.

אז מי שבאמת זקוק ליד מלווה ותומכת בכל התהליך הזה של היציאה החוצה לאוויר העולם, דעו לעצמכם שאתם לא לבד.

הכתובת דוא"ל שלי : ronitlavi@hotmail.com . מוזמנים לכתוב לי,לא מבטיחה שאוכל לעזור, אבל אעשה כמיטב יכולתי.

שלכם, רונית.

[youtube DfBnFP97dwc nolink]