זמן אסיף

22 פוסטים, אלפי לייקים, מאות שיתופים ותגובות, מדבר וים, בנותיי, אמי, נעורים וזיקנה, מאכלים, עונג הגוף והנפש, חיים משותפים ואהבה גדולה. זו הייתה שנת 2013, השנה שלי בSALOONA, ופוסט אחד שאהבתי במיוחד.

זמן אסיף. אז מה היה לי פה השנה? 22 פוסטים. בראשי, היו יותר. אולי מכיוון שבראשי, בחלומי, בשוכבי ובקומי, אני כותבת יותר. אלפי לייקים, מאות שיתופים ותגובות.

נסענו ע. ואני למדבר, ביליתי עם המתבגרת יום נפלא בירושלים ועד היום עומד בפינו טעם מרק הקובה סלק אצל רחמו בשוק מחנהיודה, חגגנו חג פסח שני וטבלנו בחמישה מעיינות ביום אחד.

קראתי וכתבתי על המילים שהן תמיד שם, בקצה אצבעותיי, חגגתי עם שמעון פרס את יום הולדתו ה-90, וראיתי (מרחוק), את שרון סטון היפה שאולי יחד יביאו את השלום.

ביקרתי אצל רופאים, נחמדים יותר ופחות, הורדמתי כללית כדי להתעורר ולגלות שע. תמיד שם לידי.

אמרתי כן להורדת שיער ממקומות שמלכתחילה לא היו צריכות לצמוח בהם, שמעתי בלופ אין סופי את נעימת הסרט 'בלוז לחופש הגדול', והתגעגעתי ל'פעם', לים של פעם, לרחובות של פעם, לטעמים, הביתה.

התרגשתי מפרוייקט תמונת של 4 אחיות לאורך 36 שנים, הצטערתי שאין לי אחות, אבל הסתכלתי באהבה על בנותיי המתחבקות, המתכרבלות על הספה, המכינות אוכל יחד. ספרתי שנה למותה של אמי ונזכרתי בה ברגעים שאף פעם לא מוכנים אליהם.

התענגנו, ע. ואני והתנסינו בחבילת צעצועי חשק נפלאה, כדי לגלות שכמה טוב שע. עובד ככה, על נטורל, בלי בטריות.., נסענו לצלם עגורים, ובדרך, כשקברו את אריק איינשטיין שרנו בקול וגם בשקט את כל השירים שלו.

כתבתי על החדר האינטימי של בתי המתבגרת, וגם על פינת העבודה שלי המבולגנת שלי,בין המטבח לסלון, שמשמשים בה בערבובייה, פתקים, עטים, חשבונות,תמונות, קרם ידיים, לק, טישיו, כי פה אני תמיד גם צוחקת וגם בוכה, כאן המחשב והמקלדת, ופה נכתבות כל המילים ונבראים העולמות הפרטיים שלי שהופכים גם לשלכם.

נפרדתי משולחן העבודה שלי אחרי תשע שנים, חגגנו 94 חורפים לאבא של ע., ומהצד, ביד רועדת ועיניים שהייתי חייבת למחות כל פעם, צילמתי אותם, וגם עשיתי לייק גדול לפסג' ולחנויות העיר שלי.

תבחרי אחד, אני אומרת לעצמי, אחד שאהבת במיוחד. איך אפשר? כולם היו ילדיי ופוסטיי האהובים. ובכל זאת, בחרתי אותו, את הפוסט הזה מחודש מאי, שהוא בעצם תמצית חיי, ויש בו את כל הדברים שאני אוהבת.

את הבתים שלנו, את המרפסת, את העיר והקיבוץ, את הילדים שלו ושלי, ואת אהבתנו הגדולה, של אישי היקר ושלי.

שתהיה לנו השנה המתחילה עוד מעט קצת, מלאה בטוב, ושפע, בדברים חדשים ומרגשים, בדרכים יפות ונפתחות, בשיגרה מבורכת, בבריאות בלי סוף, במאכלים טעימים, במראות בלתי נשכחים, בפסגות גבוהות, וגם סתם, מתחת לכרבולית מול הטלוויזיה, בסרטים, בספרים, בחברים חדשים וותיקים, בהרבה ימים עם שנ"צ, בנתינה,בחמלה, באהבה, ובהרבה מילים חדשות.

יעלי כרמי
מרצה ומנחת סדנאות לכתיבה אישית, לכתיבה ברשת ובמדיה החברתית, סיפורים ממגירת הזיכרונות, ליצירת בלוג - 'בלוג משלך', ותוכן אישי- שיווקי באמצעות סיפור. יועצת ומלווה תהליכי כתיבה. בלוגרית וותיקה ואוהבת מילים. בעלת סדרת הרצאות 'מילים רבות יופי' בנושאי אהבה, טעמים וריחות, בתים וגעגועים. ילידת 1964, אמא למעין ונועה, גרה בקיבוץ הזורע, עם ע., בן זוגי האהוב. הבלוג שלי בסלונה נתן לי במה לכתיבה, להבעה וכך יצרתי לי מקום ומומחיות בעולם. אני מאמינה שכל אשה צריכה בלוג משלה. מקום בו היא תוכל לכתוב, להשפיע, לשתף, להשתייך לקהילה, ולהשמיע את קולה. אני אוהבת שירה וספרות, קולנוע וטלוויזיה, שירים עבריים, לחם עם חמאה, שוקולד בטעם תפוז, וקשה לי לעמוד בפני עוד זוג מגפיים או סנדלים בסוף עונה. אני מזמינה את כולן לסדנאות הכתיבה ומתרגשת עם כל בלוג חדש שפותחת אחת התלמידות שלי. הבלוג שלי שינה את חיי, ואני יודעת, שהוא ישנה גם את חייכן. בואי, וגם לך יהיה בלוג משלך.