בעקבות "הליכודניקים"
הסדרה "הליכודניקים" של עמרי אסנהיים עוררה בי זכרונות.
ב-1977 יכולתי לבחור בפעם הראשונה, אני זוכרת התרגשות גדולה. הגיס שלי שאול שיכנע את כולנו להצביע "מחל". כל הסיפורים על בני משפחה שהיו במחתרות, הקיבוצים שחיו בשלווה מסובסדים על ידי המדינה, הפנקס האדום שהיה צריך שיהיה אם רוצים להתקבל לעבודה. ויטמין פי כלומר פרוטקציה היתה מצרך נדיר. ובכלל זעם על האשכנזים ועל מפא"י שדאגו לאנשי שלומם בלבד. בגין היה המושיע נציגם של האזרחים סוג ב'.
התנדבתי לעבוד באחד המטות ברח' הגלגל ברמת גן, שם גרה משפח' גהל כמדומני, שהיו הבעלים של "דובק". גרה שם אישה שנידבה את הוילה שלה למען הבחירות הניחה פאקטים של סיגריות מכל מיני סוגים על השולחן ואנחנו חגגנו עישנו בלי סוף. אח"כ "מהפך" ערב הניצחון, ריקודים בכיכר, "זכרתי לך חסד נעורים לכתך אחרי במדבר" וכדו' . אופוריה. לימים גיסי הפך להיות חבר מרכז הליכוד, הוא סבר וצדק שמי שאוכל יותר הוא זה שקרוב לצלחת.
נדמה לי שעוד כמה פעמים הצבעתי לליכוד, גם מהסיבה שזו מפלגה יותר דמוקרטית, בוחרים נציגים בפרמייריס ואין ועדה מסדרת כמו במפלגת העבודה. עד שהתחלתי לעבוד כצלמת עיתונות במשרה מלאה.
עבדתי עבור סוכנות לצילום "ישראל סאן" שצילמה את הקמפיינים של הליכוד. או אז נתקלתי בקהל התומכים של הליכוד וכבר לא רציתי להיות חלק בו. הייתי בכינוסים שלהם וכבר לא אהבתי את האנשים שהיו שם. הן נציגי הליכוד והן התומכים. הם גם לקחו את שיטת מפלגת העבודה לקדם מקורבים ושיכללו אותה. אני זוכרת את נאום לימור לבנת באחד מלילות הניצחון של הליכוד. עמדה על הבמה ושאלה "האם נבחרנו כאן כדי לסדר לכם ג'ובים? וכל הקהל ענה לה כןןןןןןןן. לא הבנתי גם למה כל המזרחים, בעיקר המרוקאים כל כך סגדו לליכוד כאילו נציגיהם עלי אדמות. בעוד שלא ממש קידמו מזרחים {קידמו קצת כמו דוד מגן, מאיר שיטרית, משה קצב} דוד לוי היה הבכיר היחיד וגם אותו הביאו כדי למשוך קולות המזרחים, אך לעגו לו. היו בדיחות דוד לוי, אמרו שהוא פומפוזי, נעלב מכל דבר, לא מספיק משכיל, לא יודע אנגלית וכדו'.
אבל כל הזמן אמרו זו מפלגה של העם וכל אחד יכול להבחר.
בגין קירב אותם (את המזרחים) כשאמר בנאום תשובה לדודו טופז כשקרא למצביעי הליכוד צ'חצ'חים, "אשכנזים, עירקים, יהודים". בגין היה סוחף היה לו הומור והוא הביא שלום עם מצרים. בגין גם איפשר למזרחים לזקוף את ראשם, סוג של אחוות המוקצים, אלה של המחתרות חברו יחד אל העולים מארצות המזרח שקופחו באופן מחפיר על ידי השלטון דאז. אך את כל הבאים אחריו ואת קהל המצביעים כבר לא אהבתי כלומר את אנשי הכיכרות. האלה שזרקו עגבניות, ירקו ופוצצו כנסים של המערך.
זכור לי גם המקרה ההזוי שביבי הופיע בטלוויזיה, וטען שחבורת פושעים (התכוון לאנשי דוד לוי) איימה שתפרסם קלטת שלו מתעסק עם מישהי. התוודה בפומבי שבגד באשתו. עם אחת בשם רות בר שלימים צילמתי גם אותה.
עכשיו כשאני מכירה יותר את כל הטריקים והשטיקים שלו. חושבת שזה היה תרגיל דה לגיטמציה לאנשי לוי שהיו מחנה גדול אשר איים על בחירתו (כמו שהוא עושה עכשיו שקורא לכל מי שלא תומך בו שמאלן). ככה תייג אותן כפושעים אנשי מאפיה וכדו' אז בחרו בו בביבי הצח והנקי שהגיע מניו יורק עם אנגלית נהדרת ובעיקר יודע לדבר ולסחוף.
שוב הקריב את שרה העלבון הפומבי שחוותה בעבור האינטרסים שלו, כמו שהוא עושה עכשיו מאפשר את מופעי האימים שלה כדי להסיט אליה התשומת לב ממנו ומעלליו.
טוב כן ככה זה המקצוע שלי (צלמת) הוא סוג של מציצנות והתבוננות על העולם.
צילומים: תמר מצפי
