זכית פעם בהגרלה של מפעל הפיס ?

חיוך של "דפקתי את המערכת"  עולה על שפתותי  ואני תוהה איך זה קרה דווקא לי. לא, אין לי מנויים לפיס, ללוטו, לטוטו ולשאר אחיהם, ובכל זאת זה קרה. אל תשאלו איך? כנראה שהייתי "סטיית התקן"  בהסתברות הקיימת. לא, לא זכיתי בבית או במכונית, אבל בימים טרופים אלה של קיץ מהביל , חם ודביק – כל דבר קטן שמצורפות אליו המילים"…זכית ב…." – כבר נשמעות כמוסיקה נעימה לאוזניי.
זה לא עניין של היום או אתמול, זו תקופה מסויימת אחורה , אבל ביום שאין בדיוק מה שיעודד אותי חוץ מהיותי שרוייה בחדר ממוזג – החלטתי לחשוב על משהו חיובי שקרה בשנה האחרונה….הייתי חייבת להסיט את עצמי מהסבל של החום שדופק אצלי כל חלקה טובה.
בצהריים מצלצל הטלפון ואלמונית אחת מתחילה את המשפט הידוע לרובנו  "רציתי להודיע לך ש….." – אני ישר טורקת את הטלפון בהנחה שזה עוד אחת ממבצעי המכירה של עתונות כלשהי או מוצר למכירה בתנאי ש….טרקתי את הטלפון , התהפכתי על הצד השני במיטה ורציתי להמשיך לישון, שתיים – שלוש דקות ואותו תסריט…"גברת, רציתי להגיד לך ברצינות…" – עכשיו אני כבר עצבנית לגמרי, גם להפריע לי את מנוחת הצהריים והכל בחסות השטות הזו של  "זכית ב…." (והדמיון שלי רץ כבר קדימה ומנסה לנחש על משהו כמו זכית במגהץ בתנאי שתתחייבי לגהץ שנה שלמה….).
בפעם השלישית שהטלפון מצלצל ברציפות אני כבר בהיכון (איפה השינה איפה? יצאה לחופשה מן הסתם..) עם מיטב הקללות שאני מצליחה לשלוף בדקות האלה. הפעם ההיא נוקטת באסטרטגיה אחרת . היא מתחילה את השיחה ב: " גברת, בבקשה אל תסגרי – אני מבטיחה לך שלא תצטערי…" שנייה אני שותקת וחושבת שאם אני רק אתחיל להצטער – התסריט כאן יהפוך למכוער מאד.
אני שותקת ומקשיבה ולא טורקת (הרי ביקשו ממני כל כך יפה). לא תאמיני אבל זכית – באמת זכית בטיסה זוגית ושהייה של שבוע במלון ….במרכז רומא. תאריך הטיסה הוא…… ואני בסקפטיות הטיפוסית אומרת לה בנונשאלנט – תוכיחי לי שזו האמת. בשלב הזה נדמה לי שהיא חשבה (ובצדק) שאיבדתי את שפיות הדעת, אבל הלכה איתי….איך אני אוכיח לך היא שואלת? פקססי לי על לוגו של מפעל הפיס את מה שאת אומרת עם חותמת. היא שותקת לכמה שניות וכנראה שמרוב תמהון היא ממלמלת טוב ולוקחת את מספר הפקס שלי.
תוך כמה דקות מצלצל הפקס ופולט את הנייר המבוקש. טוב, כאן אני כבר מתחילה לחייך…למה לא? כנראה שזה לא קורה רק לאחרים – זה קורה גם ככה סתם כשקונים כרטיס ברחוב באופן חד – פעמי, פשוט שלפתי כרטיס. למה עשיתי את זה? שמץ של מושג עד היום אין לי, אבל זה גם לא חשוב. כרטיס טיסה זוגי יש? מלון מכובד לגמרי – יש? זוג כרטיסי טיסה ושובר – גם עליהם אפשר לסמן וי -מה רע? גם אם יתהפך העולם, שום דבר לא ייגרום למצב הרוח שלי להיות מדוכדך לפחות ליומיים הקרובים.
אני מרימה טלפון לחצי השני שלי (החברה הכי טובה שלי – אחותי בנשמה…) ומספרת והיא בצורה פרקטית אומרת : איזה כייף, יאללה, מתי טסים? לא יודעת אני אומרת לה,והיא אומרת:  תביעי קודם קצת שמחה, תראי איזה מזל – משהו מעבר לקיטורים הרגילים שלך ושלי – יאללה ואחר כך נשמח. אז זהו – צריך לפנות לכל אחד בשפה שלו מסתבר. טוב שהיא ישנה כדי לשים ולתקתק את הדברים. הפרקטיקה אצלה זה הצד החזק. המעשיות – נר לרגלייה. היא בודקת איתי שהפספורט  בתוקף – אני הולכת לחפש את הפספורט שלי – מי יודע איפה הוא? אחרי נסיעה יש לי נטייה לאבד את הכל (בדרך כלל גם את עצמי). מצאתי אותו. אפשר לחפש תאריך.
מצאנו – אפשר ללכת לצעד הבא, לתאם תאריך – עושים פשרות לכאן ולשם ויש תאריך שמוסכם. בודקים ברשת איפה בדיוק ממוקם המלון ביחס למרכז העיר ומה יש באיזור, גילינו את המוזיאון, את הסמטאות הסמויות בדרך כלל מעין התייר המצוי, את השווקים שכולם מסיירים בהם ובכל זאת אפשר למצוא בהם מציאות. אנחנו בנויות על שבוע אני מזכירה לה. אין בעייה היא עונה לי : אני כבר מחלקת לך את הפעילות לפי ימים ומה אפשר לאחד מבחינת קרבה גיאוגרפית.
זה השלב שאני נחה על זרי הדפנה ומשאירה לה את הבמה כולה, אנחנו מכירות וחברות מגיל אפס כך שכל אחת יודעת ומכירה את השנאות והאהבות של השנייה, מה גורם לה אושר לי ומה היא תרצה לעשות בבריכת המשאלות. כך שאנחנו מסודרות – אני סומכת עליה לגמריי.
לא רוצים למשוך סיפור – רוצים לסוע, פולנייה טובה פוחדת מעין הרע. פוחדת שיתחרטו וייחשבו שטעו, שיבינו ששווה להם יותר להשקיע במנויים ולא במישהו שקנה באקראי – לא רוצה להשאיר חלון הזדמנויות לעין הרע ובודקים טיסות לימים הקרובים – מתאים גם מבחינת מזג האוויר. אלוהים כנראה ריחף כאן בטריטוריה או שחשב שעשיתי משהו ממש טוב שמגיע לי צ'ופר קטן.
זה לא הקטע של הנסיעה, זה לא הקטע של העלויות – זה סוג של הפנמה שבכל זאת זכיות שאני קוראת עליהן בעיתון קורות גם ככה סתם לאנשים, תמיד כשאני קוראת או שומעת על זה שזכה והוא ממלא ….שנים את הטוטו /לוטו אני חושבת : טוב – הוא ממלא כבר מיליון שנים -מגיע לו להחזיר את ההשקעה שלו, או יופי בשבילו, אבל אני וזכיה? בחיים לא קורה ובטח לא לי . עם המזל שלי – אני יכולה מקסימום לזכות באיזו חולצת טי או משהו כמו "בקנייה הבאה תזכי ב- 10% ". מסוג הזכיות שעולות יותר מההשקעה. אבל כנראה שלפעמים זה אחרת. עובדה – אני ההוכחה. לא משהו היסטרי, אבל כייפי, ללא ספק.
הזויות משינה אנחנו עולות על טיסת אל על שנוחתת ברומא ונוסעות להתמקם במלון. רבע עיר עדיין מנומנמת, אפילו הטוסטוסים עומדים ועוד לא פתחו חנויות. אמרו לעצמנו "וואלה, הרווחנו עוד יום…." בערב לפני שיצאנו , החלטנו שאנחנו פשוט חונקות את שבעת הימים האלה.לא טלוויזיה ולא עתונות. לא מחשב – לא שום דבר שמחבר אותנו למציאות עד כמה שאפשר. הנה כמו הראייה האופטימית הזו שאפילו משהו איזוטרי כמו נחיתה מוקדמת היא רווח של עוד יום…..אסטרטגיה של זכיה .
זהו – אז זה עשוי לקרות לכל אחד מסתבר, כל מה שצריך הוא מדי פעם (שיהיה ברור – אין כאן שום המלצה להתמכרות !!!), משהו כמו פעם באי אלו חודשים – למצוא איזה כמה שקלים בארנק ולהשקיע באיזה כרטיס צבעוני….לכו תדעו, אולי בטעות תעלו על איזו טיסה או תקבלו איזה מתנה מפנקת בלתי צפוייה.
צריך רק מזל.