פרסי משרד התרבות ניתנים בארבע קטגוריות: פרס מפעל חיים בתחום האמנות הפלסטית, פרס לאמנות פלסטית, פרס האמן הצעיר ופרס העיצוב. השנה זכו 26 אמנים – חלקם צעירים ובתחילת דרכם, וחלקם מוכרים ומבוססים. עבודותיהם הן קלידוספקופ של דרכי ביטוי ועבודה.
דני קרמן: מפעל חיים
בפרס מפעל חיים זכה דני קרמן, על איוריו בשישים שנות יצירה. איוריו וסיפוריו של קרמן מוכרים לכל ילד ובוודאי לנו, הילדים שבגרו עם "הילד הזה הוא אני". בתערוכה נוכל לראות עושר רב של עבודות ואת מגוון הסגנונות בהם שולט קרמן.
דזונג נינג: קולות האוטופיה
דזונג נינג הוא אמן יליד מונגוליה, אשר חי בסין. הוא יוצר מיצב, עולם סגור בעל נראות וחוקים משלו. המיצב שואב מהתרבות הסינית ומהמערבית – הוא משלב ציור, צילום ואובייקטים שונים ויוצר גן סיני מסורתי – גן מוקף חומה עם בריכת מים ונוף סלעי. אך העולם שיוצר נינג הוא מונוכרומטי, דיסטופי ומלא דימויים קשים, דימויים מיניים, חבל תלייה ותמונות ילדות שלו שצפות בבריכה.
אמנים צעירים, אמנות פלסטית ועיצוב
לא פשוט לאצור תערוכה כאשר רשימת האמנים נקבעת עבורך, ללא נושא מקשר. האוצרת טלי בן נון עמדה במשימה בהצלחה. היא נמנעה מלהפריד בין הצעירים לותיקים, ובין המעצבים לאמנים הפלסטיים, והצליחה ליצור מרחבים של ענין וחיבור בין האמנים השונים.
רוב האמנים בחרו להציג עבודות חדשות, שנוצרו במהלך השנה האחרונה. חלקם אף יצרו עבודות במיוחד לתערוכה.
ורד ניסים מציבה בתערוכה מיצב שכולל צילומים וחפצי יום יום קיטשיים וזולים ומתייחסת לאסתטיקה שנוצרת. היא מתייחסת לרווקותה בעבודת אודיו בה היא משמיעה שיחות בהן אמא שלה מאחלת לה להתחתן ומשחזרת עם עצמה תמונות מאתרי הכרויות זרים אשר בהן הנשים מציגות עצמן באופנים הנראים לעיננו משונים, למשל כבת-ים.
ממול נמצא את רישומיה היפים של סמאח שחאדה, הנוגעים תמיד לנשים ונשיות באופן ראליסטי ומדויק
אהבתי במיוחד את הכסא שעצב איתי אהלי, העשוי מספוג שחלקו מוקשה חלקית ונותן תחושה של חפץ חצוב מבזלת בעיצובו הגס והפראי.
שרון גלזברג מציבה עבודת וידאו מהפנטת בה היא טובלת את פניה באקוויריום דגי זהב אשר שטים סביבה ומכרסמים אוכל.
ורד אהרונסון מציבה מספר פסלים בחלל, כשהמרכזי בהם הוא "ליל הסדר" – קריאה ביקורתית על ארוחת חג וסדרים משפחתיים.
מיכל בר אור מציגה קצת מהמחקר שעשתה בקיבוץ קריית מלאכי – מה היה לפני היות הקיבוץ וההיסטוריה שנעלמה מהעין.
אנגג'לה קליין מציבה פסלים מינימליסטים לצד כיתוב של חנות לחמרי אמנות בברלין
להלי פרילינג מציבה מחוץ לחלון המוזיאון חפצים שנראה כאילו נלכדו בסערה, מרחפים בין הפנים לחוץ.
רמי מיימון מתייחס אף הוא לצילום כחפץ פיסולי אשר משתלב בחלל. הצבת הצילומים שלו נכרכת על גבי קיר שמוצב במרכז החלל, ומעל מוצב עציץ
עוד עבודה שאהבתי במיוחד היא האנימציה שיצר שחר פרדי כסלו – המתארת כיצד סושי נולד. לפי כסלו, סושי נוצר מתא שמתחלק עוד ועוד. כמו עובר, אשר תאיו מתמיינים לאיברים, כך מתמיין הסושי וגדל מתא יחיד ועד לסושי מוגמר.
ואסיים בעבודה יפיפייה של מיכאל חאלק – בציורים היפר ראליסטיים הוא מותח את הגבול בין הדימוי למציאות, עיסוק שימיו כימי אמנות הציור, מימי העימות בין הציירים היוונים זאוקסיס ופראסיוס, מי יצייר ציור "אמיתי יותר". האחד צייר אשכול ענבים אשר הציפרים באו לאכלו, ואילו האחר צייר וילון, אשר נדמה היה כאמיתי כל כך שרצו להסיטו ולגלות הציור מתחתיו. באותו אופן, אנו טועים לחשוב כי מודבק על ציוריו של חאלק ניר דבק, או שהם מורכבים מכמה שכבות, בעוד הכול מצויר בכשרון רב, כולל פני השטח של הקרטון המדומה.
בתערוכה עוד עבודות רבות שתקצר היריעה מלזכיר, בקרו וגלו.
דזונג נינג: קולות האוטופיה
אוצר: צוי צאנצאן, אוצרת שותפה: נטע גל-עצמון
הזוכים: פרסי משרד התרבות והספורט לאמנות ועיצוב, 2015
אוצרת: טלי בן נון
30/9/16-24/12/16
פרס מפעל חיים: דני קרמן
פרס שרת התרבות והספורט לאמנות פלסטית: אניסה אשקר, צחי בוחבוט, יהושע בורקובסקי, שרון גלזברג, מיכל היימן, מיכאל חלאק, רמי מימון, אהד פישוף, אנג’לה קליין, טל שוחט
פרס האמן הצעיר: ורד אהרונוביץ, מיכל בראור, נועה גור, ציון אברהם חזן, שחר פרדי כסלו, ורד נסים, להלי פרילינג, אלעד רוזן, סמאח שחאדה, ליהי תורג’מן
פרס העיצוב: עירית אבא, איתי אהלי, ניל ננר, עמית צורן, דינה שהם
