זה שאוהבים, ג'ניפר וויינר
הוצאת 'מודן', 2016
Who do you love? , 2016
תקציר:
רייצ'ל בלום ואנדי לנדיס הם רק בן 8 שנים כשהם נפגשים לראשונה בלילה אחד בבית חולים בחדר ההמתנה. רייצ'ל, נולדה עם מום לב מולד ומבלה בתוך ומחוץ לבתי חולים כל חייה. היא צופה באנשים בחדר המיון כאשר אנדי נכנס עם יד שבורה וללא הורה. היא מסיחה את דעתו מן הכאב תוך שהיא מספרת לו סיפור, אבל אחרי שאמו מגיעה, רייצ'ל נלקחת בחזרה לחדרה על ידי אחות. השניים חושבים שהם לא יתראו יותר, אבל במהלך שלושת העשורים הבאים דרכיהם יצטלבו שוב ושוב.
הספר מספר לסירוגין את סיפורים של רייצ'ל ואנדי – רייצ'ל הגדלה למשפחה יהודית בפרבר אמיד בפלורידה ואנדי, חצי אמריקאי-אפריקאי וחצי לבן, המרגיש כאילו הוא אינו שייך לשום מקום וחיי עם אם חד הורית באזור עני ונכשל של פילדלפיה. "זה שאוהבים" אינו רק סיפור אהבה, אלא גם על איך אנשים משתנים וצומחים יחד וכל אחד לחוד, וכיצד מפגש מקרי יכול לשנות את מהלך חייו של האדם.
כמה שנים לאחר המפגש הראשון, הם נפגשים לגמרי במקרה במהלך טיול של פעולות התנדבות לקבוצת נוער באטלנטה. שם הם עוסקים בפלירט כבד ואפילו ליטוף כבד יותר, אבל לאחר מכן הולכים איש לדרכו. הגורל ממשיך להפגישם ולדחוף אותם בנפרד במשך השנים, בקולג', בקריירה ובחיי משפחה. אנדי הופך לאצן אולימפי ורייצ'ל, עובדת סוציאלית. הם מוצאים סיפוק בעבודתם אבל לא בחיי האהבה שלהם.
במעבר בין נעורים לבגרות מתברר כי החיים התובעניים, הוויתורים שכל אחד מהם עושה למען החיים המשותפים מובילים לתסכולים, שאיפותיהם השונות לעתיד מובילות לעימותים, ואלה – יחד עם פחד, גאווה וכאב – מעמידים בסימן שאלה את יכולתם לרוץ יחד למרחקים ארוכים.
הסופרת:
ג'ניפר וויינר, מחברת רבי המכר כ"בנעליה", "טוב במיטה", "חברות טובות לנצח", "כמעט מושלם", "ואז הגעת", "לילה טוב אף אחד" ועוד רבים, עושה זאת שוב עם ספרה ה –12: "זה שאוהבים" ובאנגלית "Who do you love?" הפעם היא כותבת ספר כובש על דמויות מקסימות ושובות לב בפגמיהן ובאנושיות שבהן, המקבלות הזדמנות שנייה באהבה ובחיים ואנו מזדהים איתן מהרגע הראשון. כשערמת רבי המכר שלה הולכת וגדלה יש לתהות כמה טריקים נותרו לה בשרוול? כמה ארנבות? מתי ספריה יתחילו להרגיש שכבר קראנו אותם פעם? כמה פעמים היא יכולה לכתוב על נשים, אהבה ופילדלפיה? התשובה, מסתמן, היא כמספר הפעמים שהיא רוצה. וויינר מספקת עוד ספר נפלא, מצחיק ומרגש.
על הספר:
"זה שאוהבים" מכיל סצנות לוהטות יותר מאשר ברוב ספריה של וויינר. זה די צפוי בסיפור על שני אוהבים שאפילו לא גרים באותה העיר עד שנות ה -20 לחייהם. בעוד הספר מלא בהומור הנוצץ הוויינרי, הוא גם מתעמק כמה בעיות כבדות: גזע, עוני, ניאוף, סכנות התהילה. (זה לא חסר תקדים עבור וויינר לחקור התמכרות לתרופות מרשם ב "כולם נופלים" ואונס ב "חברות טובות לנצח").
פרק א', פרק ב' והקשר הקלאסי
אחד האלמנטים היפים בספר הוא האפשרות להתחיל מחדש ולמצוא אהבה בפרק ב'. בשנה האחרונה מצאתי עצמי חובבת תת ז'אנר זה של אהבה-בפרק-ב'. אנדי אינו באמת פרק ה-ב' של רייצ'ל. הוא היה פרק ה-א' שלה הלא ממומש. זה זורק אותנו לקפטן וונטוורת' מהספר "הטיית לב" של ג'יין אוסטן שגם בו הוא האהוב של אן אליוט בפרק א' של חייהם (בגיל צעיר ובתזמון לא נכון) ואילו אהבתם תממש שמונה שנים מאוחר יותר, בפרק ב'.
(הערת ביניים: השנה סיימתי לכתוב רומן העוסק בבחירה, החיפוש המתמיד אחר האושר ואהבה בפרק ב' ולכל אורכו נשאלת השאלה האם הגיבורה תבחר באהוב נעוריה הישן והטוב אותו תראה באור חדש או שתבחר בהרפתקה, בהזדמנות החדשה והנוצצת אותה תפגוש במקרה. מחפשת הוצאה לאור שתרים את הכפפה…)
ובחזרה לענייננו: סצנה אהובה עלי במיוחד הזורקת אותי שוב לספרות הקלאסית היא סיפור הידידות עם הילדה חולת הסרטן בבית החולים, בהיותה עוד בת שמונה. הדיבור הישיר על המוות, העידוד ושאיבת כוחות כשתי ילדות קטנות, העולם הקטן שהן בנו להן כעולם ומלואו וחוסר האפשרות להיפרד כראוי הזכירו לי היטב את סיפור החברות בין ג'יין אייר לחברתה הלן ברנס בבית הספר הנוקשה והשמרני "לואווד" שנפטרה ממחלת הטיפוס בלילה קר אחד לצידה.
הנה מדוע יש להוסיף את ספרה החדש של ויינר לרשימת קריאת החובה:
הספר אינו צ'יק ליט (CHICK LITT) ולא נוצק לתוך תבנית קטנה ויפה. יש כמה אלמנטים רציניים לסיפור הזה: רייצ'ל גדלה מצולקת, חייה עם מיכל חמצן תמיד בקרבת מקום, הוריה חיים בפחד תמידי כי בתם לא תזכה לראות את חגיגת בת המצווה שלה. על אנדי להתמודד עם זעם ובלבול מלהיות מטרה קבועה להצקות בבית הספר בגלל העוני, היותו בן תערובת, אין לו אב שיכול לדבר אתו על רגשותיו המעורבים ואמו המחזיקה אותו בודד, מנותק וש"הם היחידים אחד עבור השני." הספר הזה הוא הכול חוץ מלא-רציני.
המסע מתבשל על אש קטנה במשך שלושים שנה והופך את המסע למרתק. ספר המכסה שלושה עשורים בחיי שני אנשים יכולים להוות פיהוק רציני גם לחובבי הקריאה הגדולים ביותר, אבל השנים עפות על ידי וויינר והקורא צריך ברצינות את כל המידע, הזמן והרקע על אנדי ורייצ'ל בכדי להבין מניין הם באים ולאן הם הולכים (ועם מי …). אהבה אמתית לא קורת באופן מידי, וגם לא מערכת היחסים בין אנדי ורייצ'ל. עליות וירידות מערכת היחסים ביניהם גורמים לחלק נכבד מהספר להיות כזה PAGE TURNER.
סצנות הסקס הן תכל'ס ממש סקסיות. למצוא ספר בו סצנות האהבה מציאותיות אבל עדיין סקסיות יכולה להיות משימה קשה. לעתים קרובות, הסצנות פורנוגרפיות שלא לצורך, או עם תיאורים מעורפלים שכאילו ניתנו על ידי במאי קולנוע, אך לא אצל וויינר: ב"זה שאוהבים," וויינר אפילו מתמודדת עם מפגש מיני ראשון בין בני הזוג ומצליחה להביע היטב את המבוכה והתרגשות בצורה מציאותית ויחד עם זאת סקסית להפליא.
דמויות ספרותיות הן בדיוק כמונו! וויינר הוא אמנית היצירה המושלמת של דמויות לא מושלמות (ולא כפי שצהובונים נוטים לספר לנו על הסלבס, "הם אוהבים חסה!" או "הם קושרים את שרוכי הנעליים שלהם!"). רייצ'ל עושה טעות גדולה מאוד מול אנדי כשהם עדיין טינאייג'רס- מתבגרים, אירוע שכמעט מסיים את יחסיהם לפני שהחלו. אנדי, עושה טעות רצינית עוד קודם לכן, בסביבות גיל 10 שתשנה את מהלך חייו. הדמויות הללו נושאות צלקות עמוקות, פגמים ועוצמות, בדיוק כמו כולנו. קריאת סיפורם מוכיחה שאושר אפשרי אף עבור אלה מאתנו החשים השבורים ביותר.
אהבתי שאנשים מרקע סוציו אקונומי ודת שונים לגמרי יכולים להתחבר ולמצוא אהבה נצחית. חולת לב לשעבר שרוצה להיות סוף סוף כמו כולם ולא "החולה המוזרה" וואצן אולימפי למרחקים ארוכים, שחיי באינדיבידואליות ובתחושה שהוא אף פעם לא ראוי מספיק לאהבה. מכשולים רבים נקרו בדרכם ועל האהבה לגבור על קוטביות וקיצוניות.
למרות שהסוף מרגיש מהיר במקצת, "זה שאוהבים," בסופו של דבר כיף לקריאה והסופרת לא תמיד מקבלת את הקרדיט הראוי על יכולתה וכישרונה לטוות סיפורים שובי לב, מצחיקים ומספקים.
