לפוסט הקודם בו החלטתי לרוץ
אני נשענת על מיטת הטיפולים בפיזיותרפיה. מנסה להסדיר את הנשימה. לוקחת עוד שלוק מים במחשבה אופטימית שזה יעזור לי לקרר את עצמי קצת.
דודו טסה שר "עדיף הטירוף, השיגעון, רק לא הפחד, הוא גומר אותי" ופתאום הבנתי על מה הוא מדבר. הכי הוצא מהקשרו, אבל הבנתי.
מסתכלת על הפיזיותרפיסט מדגים את התרגיל הבא.
ואז הוא קופץ!
כן, אני יודעת זה יכול להישמע כל כך בנאלי.. "אז הוא קפץ, ביג דיל".
ואני, יושבת שם ומרגישה איך הדופק שלי עולה, זיעה מסוג אחר מתחילה להצטבר לי על המצח. לקפוץ? אני?
הרי ככה פרקתי את הברך בפעם בראשונה, קפצתי.
אני מסתכלת עליו במבט די מזועזע שיכול לבטא נהדר את כל הפחדים שרצים לי עכשיו בגוף.
הוא מסתכל אלי, מחייך ואומר "בואי, נעשה את זה יחד" ומושיט לי יד.
אני מסתכלת עליו ומתחילה לצחוק. אם אני אחזיק לו את היד זה לא ישמור לי על הברך. אני מתחילה לצחוק, צחוק בלתי נשלט.
אני מבינה שאני מפחדת, אני מצליחה איכשהו לתרגם את זה למילים.
הפיזיותרפיסט מסביר לי שעשיתי מספיק אימונים עד עכשיו כדי שהברך שלי תעמוד בזה.
זו המטרה הוא מסביר לי "לאתגר את הברך".
אז קפצתי.
פחד אלוהים.
קפצתי, וקפצתי שוב, ככה סטים של 10, 20, 30 קפיצות.
והברך בסדר, היא באמת חזקה יותר.
עולה לי חיוך ניצחון על השפתיים, הצלחתי. אני, בזכותי, בזכות ההחלטות שלי, בזכות הפעולות שלי וזכות אנשי המקצוע הנהדרים איתם אני בוחרת לעבוד.
היום אני כל כך הרבה יותר מודעת לגוף שלי. שומרת עליו, מחבקת אותו, מחזקת אותו. הרבה יותר מגיל 17 זה בטוח..
במפגש הפיזיותרפיה הזה, שתכל'ס הוא אימון לכל דבר, למדתי על עצמי כמה דברים חדשים ומופלאים:
- הפחד, הוא גורם לי להזיע, ממש.
- הגוף שלי חזק הרבה יותר ממה שנדמה לי.
- האימונים שלי עובדים, אני מחזקת את הגוף, את השרירים ואני מתחילה לראות תוצאות.
- אני יכולה.
- אני יכולה, אני רק צריכה להחליט.
אז אחרי שהחלטתי ופעלתי בדרך הבטוחה מבחינתי, לחזק את עצמי, לעשות פיזיותרפיה, אני יכולה.
האימונים שלי התחילו לכלול ריצה. קצת, ממש קצת, אבל אני רצה.
והפחד? הוא כנראה ימשיך להפחיד אותי, העניין הוא כנראה לעבור אותו, יד ביד, לא לבד ולזכור שאני יכולה.
"בסוף מתרגלים להכל" מסיים דודו טסה את השיר,
ואני, רק נותרתי להסכים איתו, אבל בקטע טוב שלחלוטין הוצאתי שוב מההקשר המקורי של השיר 😉
________________________
נעים מאוד, שמי דניאל ואני יועצת כלכלית לנשים, אני כותבת גם בבלוג לא מתפזרת ובפייסבוק את מוזמנת (וגם אתה) לבקר בעמוד הפייסבוק שלי ולעשות לייק.
