זה מרגש, לא?!

נמאס לי שקוראים לי "בכיינית", אני פשוט "בחורה רגישה". וסוף סוף מצאתי משהו שבאמת שווה להתרגש ממנו- אירוע התרמה במסווה של מכירת מעצבים. זה מאורע שגורם לי לתופעות פיזיות- מיצוי הנשיות- שופינג שהוא גם מעשה טוב. אני מתרגשת. יש טישו למישהו?

בחורה עם מחשב נייד

תמיד כשמופיע בחיי בחור חדש אני אוהבת לצאת במונולוג דרמטי שמוביל לשאלת השאלות: "אז מתי בכית בפעם האחרונה?" הם תמיד אומרים שהם לא זוכרים ואז נזכרים שמתישהו בגיל 7 שהכלבה שלהם נדרסה. חסרי רגישות. אצלנו זה קל. סף הרגישות שובר שיאים לפחות אחת לחודש וכל פעם מחדש הסיבה נהיית יותר מטופשת.

אני למשל, מתהדרת בתואר "בכיינית כרונית", לא צריך הרבה בשביל לגרום לי להרטיב. זה יכול להתחיל ב"ממי, שמנת קצת לא?" שיעליב אותי עד כלות או ב"ממי רזית קצת לא?" שזו כבר סוגיה מאוד מורכבת שתלויה בתקופה בחיי, לפעמים אני יכולה נורא להתרגש מה"יציאה", עדי כדי דמעות ולפעמים ואפילו לרוב, אני יכולה באוטומט להיפגע ומייד להרגיש שקראו לי "שמנה לשעבר", גם תחושה זו כמובן תתלווה במפגן דמעות.

עם השנים, התואר ואני קצת התרחקנו ומ"בכיינית כרונית" העדפתי להיקרא "בחורה רגישה", או באנגלית OVER SENSETIVE. עם התואר הזה חייתי יותר בשלום, בעיקר בגלל שהקונוטציה פחות שלילית. אנחנו "הרגישות" בוכות בסרטים, מחוות רומנטיות שקרו לפלונית, ראה ערך דודה של שכנה שלי לשעבר קיבלה הצעת נישואין תוך כדי צניחה חופשית, כמובן שחולים, זוגות נפרדים, אדרברא זוגות מתגרשים או כאלו שחוזרים, הכי עושה לנו את זה.

לפני כמה שבועות, ספרה לי יעל, חברתי היקרה ושותפתי לעסק מזה כארבע שנים וחצי, שמכרה שלה מתקופת הלימודים ב"שנקר" חלתה במחלה הידועה לשמצה וזקוקה לטיפול מאוד יקר שהיא לא מסוגלת לממן. בעברית פשוטה למי שלא הבין, אין כסף- אין חיים.  חברה אחרת מאותה תקופה, עדן, פנתה ליעל ועדכנה אותה בסיפור ושתיהן החליטו לעשות מעשה.  התרגשתי. כאמור, אני בחורה רגישה.

אני ויעל כבר שנים מתעסקות בתחום עיצוב האופנה ועלה לנו רעיון, קצת מופרע, מעט לא ריאלי, מאוד חולמני, אבל הרגיש נכון. החלטנו לפנות למעצבי אופנה, כאלו שעבדנו איתם בעבר, כאלו שהגענו אליהם דרך הרשת וכמובן בוגרי ותלמידי "שנקר" ולהציע להם לתרום פריטים מעשה ידיהם לטובת אירוע התרמה בו יימכרו כל הפריטים ב- 100 ₪ בלבד. העזנו ולחצנו SEND.

הלא יאומן קרה. 70 מעצבים פנו אלינו, בקצב מטורף. חבילות נשלחו לעדן וליעל מכל הארץ, אנשים הגיעו עם שקיות מלאות בפריטים מושלמים, כ- 400 פריטים נאספו וחשוב לציין שלא מדובר בשאריות מקולקציות ישנות אלא בפריטים מדהימים ומעוררי השראה שפשוט נתרמו בנדיבות שלא תתואר. אני כותבת ומתרגשת. זה מרגש, לא?!

ואז יעל פנתה לגרי. חבר טוב שלנו ואחד מהבעלים של מועדון ה"יאיא" בת"א. זה לקח פחות מדקה עד שהוא אמר לה: "ברור שאני נותן את המקום". כמעט ולא הספקנו להתרגש מזה שזה כל כך ברור לו. לא חשבנו שזה יהיה כל כך קל. שכל כך הרבה אנשים יירתמו ויתרמו, יפרסמו בפייסבוק, יגלו עניין, ירצו לבוא להתנדב כעובדים ביום האירוע, לתקלט ולשמח. זה מרגש, לא?!

ביום שבת הקרוב כל הטוב הזה קורה, כאן בת"א, איפה שאומרים שחיים אנשים שאכפת להם רק מעצמם. זה לא נכון. תגיעו ביום שבת ותוכיחו שזה לא נכון. תרגשו אותי. זה קל, כבר אמרתי?!

יום שבת 28/1/2012

12:00-20:00

מועדון ה"יאיא"- בן יהודה 3, בניין המגדלור, קומה 5, ת"א.
כניסה לאירוע תעלה 10 ₪ כך שגם מי שלא יכול להרשות לעצמו לקנות פריט, אך בכל זאת רוצה לבוא ולקחת חלק, יותר ממוזמן!
לעוד פרטים כנסו לעמוד האירוע בפייסבוק:

http://www.facebook.com/events/279756972079142/

ואם יש לכם רעיון או רצון לעזור, אפשר כמובן לפנות אליי במייל : ronycoh@hotmail.com