בין לבין ציירנו למדנו צברנו ידע ומידע על הסטוריה של האמנוות, ועל כל מי שאי פעם היה משהו בתחום ועל כל מי שהיום.
במסדרונות הלכנו פטפטנו קשקשנו, תלינו עבודות שהכנו, התרחקנו לראות אם הכל כשורה ומיושר קו, והמשכנו לעבודת סטודיו. בסטודיו שולחנות מלבניים גדולים כבדים מעץ, שפורפרות צבע, מכחולים, סינרים בד, והרבה פיצ'יפקעס.
אהבתי את המראה הזה, ואת התחושה הנעימה של להיות במקום כאילו אפוף סוד שכזה.
ואז אחרי השרות הצבאי, לפתע-ואני אומרת לפתע-כי זה באמת היה מפתיע, התגבש לו תחום נילווה. ואולי בעצם ראשי. ארכיטקטורה. כי ארכיטקטורה, הבנתי אז אפילו אם בקטנה, זה באמת אחד היפים.
והיום אני ארכיטקטית. אדריכלית למעשה, בעברית. מוכנה ליצור כמעט כל היום, ומשתדלת כשאני עם הילדים-להמשיך ליצור בראש ופחות עם העפרון. טוב, בערך עד אחרי שהם הולכים לישון.
אני ליאת, ואני אדריכלית. יש לי סטודיו ברגבים, ואני מלווה משפחות לבניית ביתם, בסקרנות ובפתרונות יצירתיים. הציור שלי מתורגם לסקיצות ידניות ולחקירה של המקום, הנוף והסכמה המבנית.
אדריכלות עבורי היא חיבורים. בין חומר לגוון, בין חלק לאלמנט אחר, בין רהיט לחלל, בין פתח לעוד פתח.
ובין אדם לביתו.
פעם אמר לי מישהו חכם שמאוד הערכתי, שאדריכלות היא המהות של לשים משהו מחבר, בין שני דברים.
מוזמנים לעקוב אחרי עבודת הסטודיו.
באתר www.liatb.net
באינסטגרם www.instagram.com/liatb_architecture
