זבל שווה זהב

הזבל שאחרים זורקים הוא זהב עבורי.

בתחילת השבוע מצאתי על מדרכה בתל אביב ערימת עצים ובה מיטה ושולחן קטן שמישהו העיף מהבית.

כבר שנים רבות שאני לא אוספת מציאות מהרחוב ומשפצת.

למרות זאת, עצרתי את הרכב והתבוננתי באריכות על הזבל הרב שהיה מונח על המדרכה.

בתוך הערימה,כאמור, גיליתי שולחן קטן.  מה שמצא חן בעיני הוא גומחה שהייתה למעלה ומכאן הדמיון התחיל לעבוד.

12278975_914810388597784_5464349625481658649_n

בלי לחשוב פעמיים דחפתי אותו לרכב שלי במושב האחורי.

אם כבר בלגן ברכב אז שיהיה בלגן פורטה.

ברשותי אוסף מכוניות בבית. חיפושיות.

12274376_914824625263027_2259659605968303117_n

  ראיתי בדמיוני איך הן נכנסות לתוך הגומחה של השולחן.

למחרת נסעתי לזגג במערב פ"ת שיכין לי זכוכית לסגור את הגומחה על השולחן.

כשזה הסתיים נסעתי לקנות צבע ונייר שיוף.

12308260_914810701931086_1411505207488789290_n

שעה שלמה שייפתי את השולחן, ניקיתי והעליתי הבייתה.

כך, באמצע הסלון, על עיתונים, עמד שולחן קטנטן משויף.

הוצאתי את פחית הצבע והתחלתי במלאכת הצביעה.

פעמיים לצבוע, לתת להתייבש, תיקונים ושוב צבע.

התעסקות נהדרת ושלווה.

זאת התוצאה.

12304407_914811841930972_7364707126387756915_o

לפעמים אנחנו לא מתייחסים למה שזורקים.

לחלק מאיתנו זה שווה זהב.

סוף שבוע נעים.

פייסבוק: hila liebesman

הילה ליבסמן
גדלתי בתל אביב. עם תקתוק מכונות כתיבה שנורקלים ומסיכות צלילה. אמא עיתונאית ואבא צוללן איש ים . התחלתי לכתוב יומנים לעצמי ויותר מאוחר שירים. עברתי קורסי שירה באוניברסיטת תל אביב. שירי התפרסמו בספר- "אלבום המשוררים של הוצאת סער" במאזניים (ירחון משוררים), עיתון תל אביב וירחונים שונים. כתבתי סיפור ילדים "ירח לאמא" שנמצא בקובץ סיפורי ילדים ויצא ב2017. אני כותבת לאירועים ומופיעה בבתי ספר ובטקסים שונים. חברה באקו"ם. אמא לשיר ואלמוג ומעסה בכירה רפואית מעל 26 שנים.