זאת משפחה !

"משפחה לדוגמה" רומן מאת מאירה ברנע גולדברג.

אפתח בגילוי נאות :

הספר הזה לא יזכה את הסופרת שכתבה אותו בפרס נובל לספרות. גם לא בפוליצר או בגונקור. אבל הוא כן יזכה באהדת הקוראים הישראליים .

 הספר מציג משפחה ישראלית נורמטיבית, עירונית, אבא-אמא-שלושה-ילדים, נכד אהוב, סבתא שתלטנית, עובדים, לומדים, אוהבים, כועסים, עסוקים … הכל רגיל.

אח אחד בוגר אוניברסיטה אך עובד בחנות פרחים, אחות אחרת (המספרת) נשואה באושר, עובדת במשרה ניהולית בחברת ביטוח מצליחה ובעלה אינו עובד, ומטפל  בבנם היפהפה והמוכשר בן השנתיים. האחות השלישית מפונקת, יפה וגנדרנית ועומדת להינשא לסנוב עשיר ושחצן..

משפחה לדוגמה

 אין בספר תיאורי נוף מהממים, לא חידודי לשון ואף לא ניתוחי אישיות מדוייקים. מה כן יש בו ?

מראה. מראה גדולה ומוארת המציבה את הקורא מולה ומגלה לו , אם ירצה או לא ירצה , איך הוא נראה, איך נראית משפחתו וכיצד כולם מתנהלים ביום יום ובמצבי קיצון כאחד

לא אכחיש ,ראיתי בספר הרבה מאד פעמים את עצמי. פעם הייתי האמא המעצבנת, שתמיד נדמה לילדיה שהיא מעדיפה אחד על פני השני, פעם הייתי הבת הלחוצה במשרד ובבית, פעם הייתי האבא העקשן שיודע הכל , פעם הייתי אפילו הסבתא הנרגנת שחושבת שפותרים הכל בעזרת כסף בלבד.

ראיתי בספר גם הרבה דמויות ואירועים כל כך מוכרים, שידעתי מראש איך יגיב כל אחד מבני המשפחה על פעולה/אמירה זו או אחרת.

הספר הוא כמו תסריט. (לטוב ולרע) , הדיאלוגים אמתיים ומשכנעים, המחשבות והדיאלוגים הפנימיים , של הבת, מיכל , שהיא מספרת הסיפור, כל כך הגיוניים וכנים

יש הרבה מאד אמינות בספר ובזה ייחודו . אין כאן נסיון ליפייף מצבים, הכל כמות שהוא . עוקץ, נושך , ומחבק. ככה זה. משפחה.

הרומן מאפשר גם הצצה בלתי אמצעית ויותר מכך אל נבכי נשמתם של ילדים (שהרי ילדים נשארים כאלה בעיני הוריהם ומשפחתם גם כאשר הם מתבגרים), ומה באמת הם יודעים או חושבים שהם יודעים או מבינים עליהו, הוריהם.

הספר נקרא בנשימה אחת והוא מלהיב, מצחיק,  אמיתי עד כאב ומרגש.

לא יודעת מה אתכם, אבל אני רצה לקרוא את ספרה הראשון של מאירה ברנע-גולדברג “כמה רחוק את מוכנה ללכת? “

מרת נחת
זוכרות את מר שמח וחבר מרעיו, אז אני נשואה למר נחת, ולכן אני נקראת מרת נחת.