למזלנו היה רק ירח מלא, לא יום שישי, אלא יום רביעי, ולא ה13 אלא ה9….קרוב, אבל לא מספיק…אף אחד לא רוצה לדעת למה הופכים בליל שישי, ה13, כשיש ירח מלא…למזלנו היו רק הרבה אנשים טובים שבאו לרוץ 5 או 10 ק"מ, לאור ירח בשדות שליד קיבוץ נגבה ולקנח בטבילה בבריכה. נשמע פשוט וכיף …נכון?
כמעט…
היו הרבה עליות, לבחור שעבר לידינו ואמר שזו העלייה האחרונה…התכוונת לאחרונה לחצי דקה הקרובה? נכון???
היה הרבה חול, וחול בלילה …פחות כיף,
הייתה הרבה לחות,
היה חם,
ו…הייתה חברה טובה,
הייתה מוזיקה טובה,
ירח אחד והליכה לאיבוד אחת….
כמובן….איך אפשר בלי ללכת לאיבוד קצת. אולי בעצם, אנחנו אוהבות קצת ללכת לאיבוד, לאתגר את המרחק ולעשות עוד קצת (כן….עשינו כמעט 11 במקום 10), לאתגר את הסבלנות שלנו ואותנו כקבוצה ….זה מגבש, זה משעשע, זה עושה את ההבדל.
השבוע סגרתי מרתון ….לא ברציפות (I wish), אבל אם מסכמים את כל הקילומטרים שרצתי השבוע…עברתי את המרתון…ועדיין לא מאמינה שאני נהנית מכל שניה.
גם כשקשה, כמו הבוקר, כשכמעט התפרקתי אחרי 8 ק"מ (כן…כן….נראה שנשארתי בלי גליקוגן, כמו שהחברות היקרות שלי אמרו….למרות שלדעתי נשארתי בלי נוזלים) בכל מקרה, שתיתי, חשבתי קצת האם נכון להמשיך או עדיף לעצור, הקשבתי לגוף שלי שאמר…נסי עוד קצת, בואי נראה, הכי גרוע …נחזור לרכב. אז המשכתי עד שסיימתי את כל ה14 ק"מ שהייתי צריכה לעשות היום.
וכנראה שאמשיך לקום הרבה לפנות יום כדי להעיר את השמש
אמשיך לרוץ בעליות גם כשמרגישים כל שריר ואין אוויר
אמשיך לרוץ גם כשאשאר בלי אוויר
אמשיך לשתות המון מים (לא משהו שעשיתי עד עכשיו….)
אמשיך להתלהב מכל ריצה והגדרת יעד חדש
אמשיך לכתוב על ריצה, גם אם אף אחד לא יקרא
אמשיך לתכנן את הכל מסביב לאימונים ולריצות נפח
או כמו שחברת ילדות אמרה השבוע…..אני מכורה. סופית. מודה. אוהבת לרוץ, אוהבת את הכאב תוך כדי ואת הסיפוק אחרי, סובלת ונהנית מכל שניה.
#לאן_את_רצה_TantiRoza
