ופתאום… הוא מתחיל לבכות…

שילי פרלמן בטור האישי על בכי, ריבים וצעקות – ומה קורה לנו שם?

הפעם אני לא מתערבת
אני מנסה לתת להם לפתור את העניינים שלהם בעצמם,
כמה כבר אפשר להתערב, להיות שוטרת, לקחת צד…

לא קל לי,
אני שומעת את הצעקות
המריבות וטריקות הדלתות.
מעניין מה השכנים חושבים על הבית שלי…

ברגע אחד אני שוב נופלת ל"בור",
הקטן בוכה ואני ישר נשברת…
רצה ממקום למקום, מפזרת את ההפגנה,
מאשימה ונכנסת לפעולה.

למה ילדים בוכים שילי פרלמן הבית של שילי

מה בעצם קורה לנו כשאנחנו נתקלים בבכי?
בכי מפעיל אותנו גם אם לא נשברה שום עצם.
אנחנו נכנסים לפעולה, מפסיקים הכל ופונים למקור הבכי,
מביאים טישו, נותנים מים… מרגיעים.

אבל מה באמת קרה פה?
בכי הוא חלק ממה שקורה,
בכי הוא האפשרות לפורקן.

צריך להבין שמי שבוכה
מאפשר לנו להיכנס אל תוך החוויה שלו,
להתחבר לרגש שלו.

זה שלא בוכה – נסגר בתוך עצמו והרבה יותר קשה לנו "להגיע" אליו.
תנסו לתת מקום לכל הילדים – אלו שבוכים ואלו שלא.
לשניהם קשה – שניהם מנסים לדבר, ללא מילים.
תעזרו להם למצוא אותם.

רוצים עוד פוסטים וסרטונים שלי?
הרשמו לדיוור בוואטסאפ http://bit.ly/Shailyshome-whatsapp

shailyshome
נעים מאוד - אני שילי פרלמן, נשואה ואם לארבעה ילדים, תושבת שוהם ובעלת המייזם "הבית של שילי". בבלוג אשתף בטיפים ורעיונות לחיזוק הקשר המשפחתי. מוזמנות לעקוב אחרי