וניל/בתאל ביאו

וניל/בתאל ביאו

את הספר הזה החלטנו לקרוא בקבוצת קריאה של ספרניות בתי ספר ולדון באפשרות של מי יהיה קהל היעד .

שם הספר לא "פתח" לי את הראש לשום כיוון, הצילום העלה השערה שמדובר בזוג, אבל איזה זוג? התקציר נותן תמונה רחבה יותר, מחלקה סגורה, נערות, כאב, המון כאב. ואז הגיעה ההקדשה בתחילת הספר: "לאחיותיי, מאיה, ציפי ושרית, שתמכו והאמינו בי גם כשכולם הפסיקו להאמין, והחזיקו את ידי חזק בגאות וגם בשפל".

האם הספר הוא מקרה אישי של הסופרת? אולי היא כתבה את סיפורה של חברה? בכל מקרה היא בטוח עשתה תחקיר וביקרה במחלקה סגורה, אחרת לא יכלה לדייק בכמה פרטים חשובים.

הסיפור כתוב בגוף ראשון, לירז שותקת כמעט שנתיים, משהו קרה לה והיא מסרבת לשתף מה הפך את עולמה בן לילה. היא ניסתה להתאבד וכתוצאה מכך היא נכנסת למוסד לחולי נפש. במהלך הספר היא מספרת מה עובר עליה בתהליך הקליטה, כיצד קיבלו אותה החברים במקום, ומהו סדר היום של נערים ונערות שנותקו מביתם. לירז משתפת אותנו במאמצים הרבים של הסביבה לדובב אותה לדבר, אמה, אלכס חברתה, הדודה שלה וגם הפסיכולוגית. אבל אף אחד לא מצליח ל"עבור" דרך החומה שהיא בנתה סביבה.

בלי לעשות ספויילר די בהתחלה אפשר להבין מה קרה ללירז, מדובר על גילוי עריות, ולמרות זאת המתח נשמר לאורך כל הסיפור. אני חושבת שהחשוב בספר הוא המסע של לירז והגילוי, תיאורי תחושותיה הם העיקר בסיפור מהסוג הזה.

הספר סוחף מאד לקריאה, הפרקים קצרים, הוא כתוב היטב, מעניין ומציצני משהו, (תמיד חשוב לי לציין שהגופן נהדר וגם הפורמט בהגשה).

הסיפור איננו פשוט בכלל, יש רגעים מפחידים ומלחיצים מאד. חשוב לי לציין שחלק מהסיטואציות נותנות תחושה שהקורא נמצא שם באותו רגע, ואני יכולה להעיד מניסיון אישי. לפני הרבה שנים ביקרתי חברה וקרובת משפחה בבית חולים "גהה" ו-"שלוותה", לומר לכם שזו חוויה קלה זה יהיה שקר גס, אדם נורמטיבי שנכנס כמבקר למחלקה סגורה מקבל שוק מוחלט וזה יכול להיות טראומטי.

"האחות שדופקת על הדלת ונכנסת בלי לחכות לתשובה אומרת, השכמה".

שבע ורבע – השכמה. קמתי שעה לפני בגלל הסיוט.

שמונה – ארוחת בוקר. אני אוכלת חצי פרוסת שוקולד.

שמונה וחצי- טיפוח אישי. אני לא מתאפרת ולא מתקלחת.

תשע – לימודים. תוהה מה בדיוק לומדים בבית ספר לחולי נפש".

אז אם אחזור לשאלת הפתיחה למי הספר מיועד זו שאלה מורכבת ומעט מבלבלת.

הדמויות הראשיות בסיפור הן נערות בגיל העשרה, אך הנושא לא מיועד להן, למרות שמדובר לצערי בנושא רגיש שלא פעם נתקלים בו במערכת החינוך. ואינני חושבת שנערה שעברה גילוי עריות תצליח להכיל סיפור כזה, הוא לא יעזור לה מבחינה רגשית. לכן לדעתי זהו ספר למבוגרים ואולי אבל ממש בדחילו ורחימו, אפשר להכניס לקטגוריה הזאת את שכבת יב' בתיכון, בתנאי שיודעים מי עומד מולנו. ואני מסייגת זאת מכיוון שיש הרבה דיבורים על התאבדויות ובריחה, ולאף אחד אין רצון ל"דחוף" נער/ה שנמצאים במשבר אל הסף.  

אני ממליצה למבוגרים לקרוא את הספר: הורים, יועצים בבתי ספר, מורים הוא שופך אור על דרך ההתמודדות עם משבר, ומספר על המחשבות שעוברות למטופל בראש.

העריכה של שווימר מעולה! אני אהבתי מאד, יש בו הרבה חומר למחשבה.

עריכה: יותם שווימר

הוצאת ידיעות אחרונות/ספרי חמד/טל-מאי

פרא ספרות מקור עכשווית