לפעמים חשתי לבד,
עד שלרגע את הופעת,
הרגע הפך לנצח…
ומבלי שבכלל חשנו,
חלפו מהר ביעף,
עברו ארבעים שנה,
לפעמים חשתי לבד,
עד שלרגע הופעת,
השחור אדום לפתע…
עכשיו כחול לבן חזק,
להתסכל על יום המחר,
ולחשוב שהיום נפלא,
לדעת מחר טוב יותר,
כל עוד את איתי,
אני לא לבד.
לפעמים חשתי חלש,
עד שאת נכנסת,
במהירות האור כמה לא מפתיע
נכנסת לתוך חיי,
הרגע הפך לנצח,
ומבלי שחשנו אפילו לרגע,
חלפו כבר ארבעים שנה.
עכשיו הילדים כבר לא בבית,
עכשיו אני יודע,
תודות לך זה ברור…
אני עדיין חי.
פעם חשתי לא מי יודע,
פעם חשתי לבד.
הרגע הפך לנצח…
ומבלי שלרגע חשנו
חלפו ארבעים שנה…