ולמה רק אני לא?

כמו תמיד, רב הבדיון על המציאות.
אנא, אל תקחו ברצינות רבה מדי את הסיפורים המסופרים בבלוג זה… החסה, בחורה קלת דעת היא.

בחורה עם מחשב נייד

בצעירותי, ביקשתי לקבוע תור לרופא הנשים שלי. נאמר לי שהוא נסע לחו"ל. לאחר כמה זמן הוא חזר, וקיבל אותי לבדיקה כשבמשרדו יושבת גם אחות. לא משהו שהייתי רגילה לראות אצל רופא הנשים, אבל מכיוון שגם ככה אני מקפידה על הדחקה מוחלטת של ארועים מסוג זה, לא הקדשתי לכך מחשבה. לאחר כמה חודשים סופר לי שאותו רופא נשים חביב (יחסית), נהג להטריד אם לא למעלה מזה את מטופלותיו. כשותפה למגדר הייתי אמורה להזדעזע ולהזדעק, אבל אני נפגעתי עד עמקי נשמתי – ואני? מה איתי? למה אותי הוא לא ניסה להטריד? מה רע בי? אפילו אחרון הסוטים הנאלחים לא מוצא בי ענין? כמובן שאז הייתי, כמו הנערות של היום, די סתומה ומוכנה לעשות הרבה בשביל כל פירור של תשומת לב.

מאז בגרתי, שלא לומר הזדקנתי. למדתי שלא היופי זה מה שיוביל אותי רחוק. גם לא הגזרה המצודדת. בעצם, לא ברור לי מה יוביל אותי רחוק, ועד היום אני מחפשת.  בקרוב, מצד שני,  בהחלט מצאתי מישהו שהבדיחות שלי מצחיקות אותו, ומוכן לסבול את הקפריזות שלי.

ועדיין,  בכל חודש כשמגיעה קופסת ההפתעות של גלוסי בוקס אני מתמלאת התרגשות כאחרונת הנערות. מתאכזבת כשאין קופסה ורודה, בשביל האוסף של הקופסאות התואמות. יודעת שהפורת, מנגד,  תשמח על שקית הבד היפיפיה ובשביל לשמח את הפורת בגילה המעצבן אני מוכנה לוותר המון. שתינו יחד מוציאות פריט פריט ובוחנות אותו.

לשם שנוי אני מחליטה לעשות נסיון. אולי השנים שעברו הוסיפו לי חן שקצת טיפוח רק יוציא אותו החוצה? כבר המון זמן אף אחד לא התחיל איתי. לא ששמתי לב עד עכשיו אבל בכל זאת… כשחושבים על זה….

בקיצור, הזלפתי בושם נרו אסולוטו של רוברטו קאוולי (מתמציות סחלב ווניל שחור, מיד הרגשתי מסתורית ומפתה), משחתי את עורי בקרם לחות (התלבטתי בין קרם היום מסדרת הרימונים של Weleda, לבין קרם הלחות של LANCASTER , שמבוססת על חלב ודבש. החלטתי על הרימונים כי פחדתי שבסוף אריח כמו קינוח), את ריסי במסקרה המצוינת של Maybelline New York (ולא נראיתי כאילו שתלו לי עכביש על העיניים, כמו בדרך כלל), את שפתי בגלוס של של FARAN cosmetics (אכן העניק לשפתיים מראה חלק ומבריק) ואת ציפרני בלק שחור כסוף מהמם של COLOR CLUB. מעפעפת ומרגישה כמו מליון דולר ירדתי לבית הקפה השכונתי.

לא. באמת. אף אחד!!!?? אף אחד חוץ מההומלס המטורף שעובר ומנסה לקבל כסף או סיגריות!!?? בשביל מי אני עושה את כל המאמץ הזה???? ואל תגידו לי שבשבילי, בשביל ההרגשה הפנימית הטובה שלי… תעשו לי טובה… בשביל ההרגשה הפנימית הטובה שלי הייתי חוזרת לעשן ויורדת על קרואסון…

הרגשה פנימית טובה, הן אומרות לי… פחחחחחחח….

לסיכום, מה שחשוב באמת זה האופי ולהיות בנאדם. ועדיין, אני כל כך שמחה שהפורת יצאה, טפו טפו, מהממת.