וככה הכל התחיל

בחורה עם מחשב נייד

 

לפני שבע שנים בערך חזרתי מטיול של חודש בסין, פעם שניה שלי שם.

התאהבתי

מאוהבת באסיאתים האלה, בשפה שלהם, בתרבות העתיקה.

נסעתי עם חבר יקר שמאוד מאוד אהבתי והתפתח רומן שהיתי חייבת לממש בשביל להרגיש שמיציתי את זה, אם לא היתי מנסה תמיד היתי תוהה מה היה אם…
והיה קסום וטוב, היה לי פשוט כל כך טוב, לא הפסקתי לחייך.

וכשחזרתי היתה הנפילה
להבין שזה לא יכול להתממש בחיים יותר ולהגיד תודה על מה שהיה.

ולהמשיך הלאה…

באותו זמן ממש המרצה שלי היה בארץ והוא סיים את הפרק הזה של ישראל ותמיד היה לי קשר איתו במיילים לגבי עבודה וכאלה, ורציתי להפגש כי ידעתי שלא אראה אותו שוב.

אז נפגשנו ביאקימונו בתל אביב, אני מראה לי תמונות מסין והוא שואל אותי למה נפגשנו ומה אני רוצה מהחיים שלו ? ככה איזה שלוש פעמים לפחות, ואני חושבת מה הבעיה שלו ? כולה נפגשנו קצת לדבר על סין ולהפרד לתמיד.

הוא ליווה אותי לתחנת אוטובוס ואמר לי שהכל נגמר בחיים שלו, אבא שלו נפטר, הוא ואשתו מתגרשים וגם הפרק הזה של ישראל נגמר, ואני הרגשתי שאני רוצה רק לשמח אותו, לא יותר מזה.

ונפגשנו שוב ונשארתי לישון איתו באותו הלילה וזה היה כל כך מוזר, להיות עם המרצה שלי במיטה, ומה אני עושה בעצם ? איתו ? הרי הוא גדול ממני ב20 שנה ובכלל אנחנו לא מאותו שבט ולא מאותה תרבות.

העיוורון התחיל כבר אז.

והאהבה כידוע עיוורת, וגם אני, נהיתי אחריו מבלי לראות מבלי להביט על התוצאות, מבלי לחשוב, הולכת עם הלב במן התאבדות שכזו, מאבדת את עצמי לתוך זה וחושבת שהנה סופסוף אני עושה משהו טוב עם החיים שלי, מוציאה את עצמי האמיתית החוצה, פוגעת בדרך בכל המשפחה שלי, עוזבת את ארצי, משפחתי, מולדתי, את העבודה שלי, החברים ופשוט הולכת אחרי הלב.

היום במבט אחורה אני תוהה האם יכולתי לשנות את הנתיב הזה שפתחתי לעצמי שם ? מה שהוביל אותי למציאות העגומה של היום ?

מחשבות של 7 שנים אחורה