כתיבה על וורקוהוליות בשנת 2014 היא התפרצות לדלת פתוחה. כולנו כבר יודעות משהו על הג'ינגול הכמעט בלתי אפשרי בין עבודה-זוגיות-ילדים. כולנו כבר קראנו מאמר פמיניסטי כזה או אחר על הדילמה הבסיסית של האישה המודרנית, שסופגת מסרים הן לגבי המחויבות שלה לניהול משק הבית (שכולל גם בעל, כלב ושני ילדים) והן לגבי הציפיות ממנה להצלחה קרייריסטית. במילים אחרות, כולנו יודעות משהו על מה שדוחק אותנו לוורקוהוליות שלא פעם באה על חשבון הדברים והקשרים שאותן היינו מגדירות כ"דבר החשוב באמת" בחיינו.ובכל זאת, בבלוג הזה אני רוצה להתייחס לוורקוהוליות מזווית קצת אחרת, שמדגישה את החוויה הפנימית והרגשית של הוורקוהוליות.
רגע לפני שניכנס פנימה, כדאי להתייחס גם למה שהמחקר אומר לנו על פסיכולוגיה. ואם לתמצת את מה שהמחקר אומר לנו לכמה מילים- וורקוהוליות זה לא טוב. מחקרים שבחנו את ההשפעות הפיסיות והרגשיות של וורקוהוליות מצאו שוורקוהוליות קשורה בשחיקה ולחץ תעסוקתי מוגברים, בהגברת הסיכון לדיכאון וחרדה, בתלונות תכופות על בעיות רפואיות ובהגברת הסיכון למחלות לב. בתחום הבין אישי, וורקוהוליות נמצאה קשורה בירידה באחדות המשפחתית, בעיות זוגיות ואפילו עלייה בסיכוי לכך שהילדים יסבלו מבעיות פיסיות ורגשיות ומדימוי עצמי נמוך.
במידה רבה, קל להבין באופן אינטואיטיבי מחקרים אלו: לא מפתיע כי שעות עבודה אינסופיות הבאות על חשבון שעות הפנאי, תזונה נכונה, מביאות לשחיקה, ולא מפתיע כי הקשר עם בן הזוג והילדים מושפע מכך שאנחנו מגיעות אל "זמן האיכות" איתם כשהראש שלנו בעבודה, העיניים שלנו על השעון והיד שלנו על ה-SMS. יותר מכך, נשים רבות שמגדירות עצמן כוורקוהוליות ערות ומודעות ב"live" למחירים שלא מופיעים בתלוש המשכורת: הלב שלהן נצבט כשהילד פונה רק לאבא בבקשת עזרה, הן נתקפות אשמה שכשהן מגלות שאוי, בן הזוג החליף תפקיד לפני שבועיים ועדיין לא שאלתי אותו איך הולך, ובאופן כללי יש תחושה של החמצה של הדברים היקרים באמת.
יחד עם זאת, לא קל לוותר על דפוסים של וורקוהוליות כי בדרך כלל, כפי שקל לזהות בחדר הטיפולים, מאחורי וורקוהוליות תמיד עומדים גורמים רגשיים. כן, גם אם על פני השטח נראה שהסיבות לוורקוהוליות הן חיצוניות וקשורות לגורמים כצרכים כלכליים, תחום עסקי/כלכלי תחרותי וקשה או בוס נוקשה ותובעני. כך, למשל, אחד הדברים שהתבהרו לי בשנות העבודה בקליניקה הוא שוורקוהוליות היא לפעמים הגנה "מצויינת" מפני אינטימיות. ה"נישואין לעבודה" ברמה הטכנית (שעות העבודה הארוכות) וברמת הרגשית (המושקעות הנפשית האינטנסיבית) מורידים את הפוקוס מהתחום הבין אישי ומטשטשים את מה שכואב וחסר. אין לי בן זוג? מה זה משנה, גם ככה אני חוזרת מהעבודה בעשר בלילה ומתמוטטת למיטה (עם הלפ-טופ לצדי). הקשר הזוגי מלא מריבות וקונפליקטים? יש לי דרך לצמצם את הכאב והתסכול על ידי צמצום חשיבותן של חוויות אלו ומיקוד כל תשומת הלב והאנרגיות הרגשיות בעבודה.
כמובן, וורקוהוליות יכולה להוות הגנה גם מהיבטים רגשיים שלא קשורים בהיבט הבין אישי. כך, למשל, ההצטיינות התעסוקתית שנלווית פעמים רבות לוורקוהוליות נחווית פעמים רבות, באופן לא מודע, כדרך היחידה לזכות באהבה והערכה. נשים המתמודדות עם דימוי עצמי נמוך מפתחות לא פעם דפוס וורקוהולי פרפקציוניסטי מתוך תחושה שהעולם שמחוץ למשרד לא ממש מפרגן להן או מספק להן פידבקים חיוביים על עצמן. כדי לשמר את תחושת הערך העצמי השברירית, הן הופכות לעובדות מצטיינות ומסורות מאין כמוהן- וכך נשמרות מהמפגש המכאיב עם תחושות חוסר הערכה ופגיעות.
בנקודה זו כדאי אולי גם לציין כי גם כאשר מחירי הוורקוהוליות ברורים ומלווים בתסכול רב, לא קל לשנות דפוסים של וורקוהוליות. במובן מסוים, לוורקוהוליות יש מאפיינים התמכרותיים ובהתאם, ויתור עליה מלווה ב"תסמיני גמילה". בין "תסמיני גמילה" אלו נמנה הצורך במפגש עם החוויות הרגשיות והבין אישיות המכאיבות שהוורקוהליות גוננה מפניהן. כמו כן, גמילה מוורקוהוליות מעוררת לא פעם תגובות של אכזבה, חוסר שביעות רצון ותסכול מהסביבה אשר מעוררות תחושות אשמה, אכזבה עצמית וחשש מאובדן הקשר או מקום העבודה. כך, למשל, מטופלת שהודיעה במקום העבודה שלא תיקח על עצמה יותר משימות לסופי השבוע מלבד במקרים של צורך דחוף מאוד נתקלה בתגובות שליליות ועוקצניות אשר עוררו גם בה אשמה תחושות של אכזבה וביקורת עצמית. רק לאחר מספר שבועות של התמדה בסירובה מערכת היחסים עם הקולגות והמנהלים התייצבה מחדש.
אם לסכם, כאשר אנו מנהלות "רומן" עם מקום העבודה שלנו, בדרך כלל מדובר ברומן סוער ואינטנסיבי אשר תופס מקום מרכזי מאוד בחיינו. בהתאם, ויתור על הרומן הלוהט מלווה פעמים רבות בכאב ובפרידה מכל מה שאותו רומן סימל עבורנו: תחושת ערך, יכולת, נאהבות, הצלחה וכן הלאה. האם החיים שבחוץ ראויים ושווים את הוויתור על רומן זה עם קשת הרגשות שנלווים לו? על השאלה הזאת, כנראה שכל אחת יכולה לענות רק באופן אישי וסובייקטיבי מאוד.