וונדר וומן ואני

אני קמה הבוקר מלאת מרץ ושמחת חיים למרות שבחוץ קצת אפור ונראה שעומד לרדת גשם , זה יהיה מרענן אחרי החום הלוהט אני חושבת, ובאשר לשמש המסתירה פניה ממני , היא עוד תזרח (אופטימית שכמותי)

בחורה עם מחשב נייד

אני קמה הבוקר מלאת מרץ ושמחת חיים למרות שבחוץ קצת אפור ונראה שעומד לרדת גשם , זה יהיה מרענן אחרי החום הלוהט אני חושבת, ובאשר לשמש המסתירה פניה ממני , היא עוד תזרח (אופטימית שכמותי)
בתוכנית היום ביקור במוזיאון המט ברויר- כן כן עוד תערוכה, מה לעשות שיש בעיר הזו מבחר עצום של תערוכות ואומנות ואני רוצה לבלוע את הכל…
התערוכה נקראת like life והיא סוקרת את תולדות הפיסול משנת 1300 ועד היום.
משם אני מתכננת לקחת את הרכבת התחתית ולרדת לאיזור מרכז הסחר העולמי החדש יש שם בנין עם תצפית פנורמית מהקומה ה-100 על ניו יורק ובקרבת מקום יש את האנדרטה לזכר בניני התאומים וגם 2 קניונים ענקיים ששווה לבקר בהם ושאחד מהם בנוי בצורה ארכיטקטונית מענינת.
ולאחר כל זה אני מתכננת לחזור וללכת למחזמר שיקגו לראות את שירי מימון עושה לנו כבוד (את הנקודה הישראלית כבר הזכרתי נכון ?…)
אבל… כל תוכנית כפופה לשינויים … כי מה שלא נכנס דרך הראש נכנס דרך הרגליים…
אני יוצאת מהמלון מחליטה להתחיל בכך שאקנה כרטיס למחזמר בערב ואני עומדת שעה !!!! בתור, כדי להיווכח ששירי מימון בכלל לא מופיעה והיא תהיה בניו יורק רק בסוף ספטמבר, אני מוותרת על הצפיה במחזמר כי את שיקגו ראיתי כבר פעמיים פעם את הסרט ופעם את המחזמר.
בחוץ חום מהביל ומבחיל מה שאומר שבעקרון כדאי לנסות תחבורה ציבורית, אני חוזרת לקונסיירז׳ במלון מבקשת ממנו הנחיות כיצד להגיע למוזיאון בתחבורה ציבורית אלא שאני שוכחת לציין שאני רוצה למט ברויר ומבקשת הנחיה למוזיאון המט מה שאומר שאני מקבלת הנחיה שגויה .
כפי שהוסבר לי אני חוצה מברודווי לשישית עולה על קו B לשדרת פארק ויורדת ברח׳ 81w משם ניתן לקחת אוטובוס שחוצה את הסנטרל פארק לכיוון השדרה החמישית כלומר הצד השני של הסנטרל פארק ,אלא שאני בוחרת לעשות את זה ברגל כי יהיה נחמד ללכת בפארק אבל טועה ובמקום לצעוד בשבילי הפארק אני מוצאת את עצמי צועדת במסלול לכלי רכב שחוצה את הפארק ואני הולכת הרגל היחידה ששם…אני מגיעה למטרופוליטן סחוטה ורטובה ומבינה שלא הגעתי למקום הנכון… עלי להגיע לרחוב 74 על שדרת מדיסון.
ושוב אני צועדת בחום הלוהט והשעה מתקרבת לצהריים מה שאומר שהתוכניות שלי להמשך היום יורדות לטמיון.אני מגיעה למוזיאון בפנים קריר ונעים להפליא ואני רוצה לגור שם, התערוכה יפהפה ומומלצת לכל מי שאוהב פיסול היפר ריאליסטי ומתכנן ביקור בניו יורק בזמן הקרוב.
אני יוצאת מהמוזיאון בשעת צהריים מאוחרת ומבינה שאין טעם שאסע למרכז הסחר אני צועדת במורד השדרה בפינת רחוב קונה בקבוק מים ופרצל חמים ומלוח ומחליטה לחזור דרך הסנטרל פארק שם לפחות מוצל אבל לא פחות לח מסתבר, אני מתיישבת לנוח קצת ומבחינה בדרורים שבאים ללקט את פירורי הפרצל שאני מפילה, אני בוצעת חתיכות וזורקת להם ותוך רגע מתקיימת מולי מלחמה של עשרות דרורים על כל פירור, אני נהנית ומחייכת, זה מה שנהיה ממני-אני קשישה שמאכילה ציפורים בפארק… ברקע נשמעים רעמים ואני מבינה שעומד לרדת גשם ואני עדיין רחוקה מהמלון אני ממשיכה ללכת בפארק טועה בשבילים ומגיעה לפינות חמד ללא מוצא בהמשך אני מגיעה לגן החיות שבפארק ואפילו מצליחה לצפות במופע של אריות ים מקסימים המשתכשכים בבריכת מים.
מתחיל לטפטף טיפטוף קטן חם וטורדני ואני מאיצה, אני כבר בשדרה החמישית בסמוך לקתדרלת פטריק הקדוש הגשם מתגבר ואני מבחינה בשלט על דלתות הכנסיה :״אנחנו תמיד פתוחים וכולם מוזמנים להכנס״
אני מחליטה למצוא שם מסתור מהגשם , בפנים הכנסיה ריקה קרירה ואטומה לרעשי הרחוב, אני מתיישבת על אחד הספסלים מסתכלת למעלה על הויטראז׳ים היפים ומצליחה לשמוע את קול הדממה.
אני יוצאת החוצה ומגלה שהגשם נחלש אם כי עדיין מטפטף ואני מחליטה לחזור למלון לנוח שעה קלה ולצאת שוב מאוחר יותר.
אני מאוד עייפה ואני נרדמת מיד, אני מתעוררת לקולות סירנה כלשהי ומגלה שכבר ערב, זהו ערב יום העצמאות של ארה״ב אז אני מחליטה לצאת להיות בחוץ עם ההמון, הכיכר עמוסה מתמיד ואני מצליחה לשמוע שוטר שאומר למישהו לידו שיש בעיר היום מלבד אזרחים כשני מיליון תיירים.
אני קונה לי משולש פיצה ומתיישבת על ספסל בכיכר מסביב רועש מואר ומהבהב , ובתוך כל הרעש הזה אני מרגישה קצת לבד, אני מביטה למעלה בפרסומות המוקרנות על השלטים הענקיים ולפתע מבחינה בגל גדות האגדית שלנו, ואני לגמרי לגמרי לא לבד אם וונדר וומן מארחת לי לחברה.
ואתם כמובן…