"והעיקר העיקר לא לפחד לא לפחד כלל", האמנם

איזו גלולת אומץ לקחתי כדי לעשות שינוי קריירה משמעותי ומדוע כשאני מביטה לאחור על כישלונותיי אני רואה הצלחה מפוארת (כל ההתחלות קלות חלק ב' )

צילום: עדי כהן לעדיגיטל
צילום: עדי כהן לעדיגיטל
צילום: עדי כהן לעדיגיטל

מחר  – כשאהיה רזה אלך לים עם בקיני, כשיהיה לי עם מי אסע לחופשה, כבר מאוחר מידי איבדתי את ההזדמנות, אני מבוגרת מידי, אני צעירה מידי, אני לא מספיק יפה, אני לא מתאימה, אני לא מספיק מוכשרת, קשה לי ללמוד דברים חדשים, כשהילדים יגדלו וכשיהיה לי כסף אעזוב את העבודה ואגשים את חלומותיי. כולנו מכירים את התחושה הזו שאנחנו רוצים משהו שניראה לנו בלתי ניתן להשגה או להגשמה ואנחנו מתרצים ומסבירים בצורה יסודית ומנומקת למה בעצם זה לא אפשרי.

אבל האמת היא שאין זמן כזה "מחרכך", אחר כך הופך את אותו דבר שחלמנו עליו ורצינו אותו ללא רלבנטי וככה אנחנו מוותרים פעמים רבות על דברים שחשובים לנו, מכל הסיבות הלא נכונות.

חלומות נועדו להתגשם, ומחקר עדכני של מדעי האושר מאשש את העובדה שמציאת משמעות בעשייה שלנו היא מקדם אושר מובהק.

אז מה מונע מאתנו להקשיב ללב שלנו ולקריאה שלנו להגשמה עצמית ומשמעותית? בואו נשים את זה רגע על השולחן, אנחנו מפחדים!

אז זהו? אם אנחנו מפחדים אנחנו צריכים לוותר? לכולם יש פחדים כאלה ואחרים והשאלה היא לא איך לא לפחד אלא איך להתמודד עם הפחדים כשהם כבר מגיעים.

אבל אני מפחדת לצאת לדרך חדשה ולא ידועה? אני שומעת מתלמידותיי ומטופליי וגם אני אומרת לעצמי לא פעם, וזה ט ב ע י ואנושי, כי לפחד יש תפקיד חשוב בהתפתחות שלנו, אך השאלה היא אם אנחנו מאפשרים לו את התפקיד שלשמו הוא בא או מפרשים אותו לא נכון?

סיפור שהיה: שנים פחדתי להגשים את חלומי להיות רקדנית (ראו פוסט "לרקוד את עצמי לדעת" ) וסיפרתי לעצמי שאני כבר מבוגרת מידי, לא טובה מספיק, שמנה מידי, והזדמנות שלי חלפה. אחרי מסע של 12 שנה כזה וכשכבר החלטתי לעזוב את עבודתי כעורכת דין בכירה ולחזור לרקוד, פחדתי מאוד. מאוד. הגיעה מחליפתי והייתי צריכה לערוך לה חפיפה, וכך במשך חודשיים טרם עזיבתי, מצאתי עצמי מלמדת אותה וחוזרת הביתה בוכה, ומפרשת לעצמי את הסיטואציה כך שאם אני כל כך עצובה אולי אני לא צריכה לעזוב את המשרד? אולי בעצם אני צריכה להישאר אם כל כך קשה לי להפרד? ובכלל לשם מה? כדי לרקוד? זוכרים את רעשי הרקע מהפוסט הקודם? גם הם הצטרפו לחגיגה: ואם תיכשלי? ואם לא תצליחי? ואם תגלי שאת לא מסוגלת בכלל לרקוד? וממה תתפרנסי?

נכון שבעבר הרחוק הפחד שימש כגורם חיוני לשמירה על חייו של המין האנושי, בתקופות בהן היינו בסכנה קיומית מפגעי הטבע או חיות טורפות, הוא בא להגן עלינו, על הישרדותינו. אבל האם הייתי בסכנת הכחדה? או אולי דווקא הפחד בא לסמן לי שיש פה הזדמנות, שיש כאן דחף (היפוך האותיות של פחד) שמבקש לצאת, אך לא יודע איך, ולצאת מאזור הנוכחות הוא אתגר מפחיד.

אז מה עשיתי? איזו גלולת אומץ לקחתי? החלטתי לספר לעצמי סיפור הפוך- פרשתי לי רשת בטחון: מה יהיה הדבר הכי גרוע שיכול היה לקרות לי? שאני אגלה שאני גרועה? שלא אצליח? שאגלה שזה כבר לא החלום שלי להיות רקדנית?

וכך החלטתי לקרוא לזה "שנת שבתון" שבה אני מנסה להגשים את החלום שלי ורשת הבטחון היתה ברורה: אם אגלה שזה לא מתאים לי, אחרי שניסיתי כל מה שאפשר, תמיד אני יכולה לחזור להיות עורכת דין, אף אחד לא יכול לקחת ממני את מה שהשגתי בלימודים ובעשיה של שנים.

ואז, אז הלכתי על כל הקופה, מסננת רעשי רקע שלי ושל אחרים, ורוקדת את החיים, רוקדת מהבוקר עד הערב, עובדת בעבודות מזדמנות לפרנסתי (תיקים משפטיים שהמשכתי לייעץ בהם, שיעורי תנועה ופילאטיס שלקחתי על עצמי ללמד במקומות נוספים חדשים) ניגשת לכל אודישן אפשרי ללהקה, והרבה מהם לא עוברת, נלחמת על החלום שלי עד שזה קורה באפריל לפני 15 שנה, עידו תדמור מקבל אותי ללהקה שלו, ואומר לי שהוא מעריך את אומץ ליבי ותשוקתי ואמנם יש לי הרבה עבודה לפני והרבה שכבות ומסכות לקלף (כיאה למי שחייה חיים של אחרים) אבל את הבערה הזו אי אפשר להעתיק.

נכון לפעמים עזיבת עבודה מפרנסת לחלוטין היא לא אפשרית, אך גם לא הכרחית, ניתן להתחיל בקטן, במקביל לעבודה קיימת, ללמוד משהו שאוהבים, לעסוק בעבודה משלימה שנותנת משמעות, לא כל החלומות הם תובעניים כמו חיי רקדן מקצועי.

ואפשר גם להתחיל להתאמן בחלומות קטנים, לשאול את עצמי, ממה אני מפחדת? מה הדבר הכי גרוע שיכול לקרות ? ולפרוש רשת בטחון מתאימה, כזו שתתפוס אותנו ברגע הנפילה ותעיף אותנו למעלה כמו בטרמפולינה לעבר החלום הבא.

ספרו לי מהו הפחד שלכם שמונע מכם לעשות משהו שאתם ממש רוצים ? ואולי כבר יש לכם רעיון לרשת בטחון ? 

 

 

 

 

 

 

michalhuberrotschild
מורת דרך לתנועה, מטפלת, מאמנת וחוקרת תנועה באקדמיה. בעלת סטודיו לתנועה תומכת שיקום ופילאטיס ברמת השרון, מכשירה מדריכי פילאטיס, מנחה סדנאות, מלמדת ומרצה בכנסים בארץ ובחו"ל, רקדנית, יוצרת במחול, בת זוג ואמא ל-3 , אוהבת א- נשים ותנועה, ומודה על הזכות לחבר בין שתי אהבות אלו.