והעולם שתק והעולם שותק

אנה בת 10 חיה בזגרב עם הוריה ואחותה הקטנה רוחלה ומשתובבת ברחובות עם לוקה, חברה הטוב. . בשנת 1991 פורצת המלחמה בין קרואטיה לסרביה וחייה של אנה מתהפכים להם.10 שנים לאחר שהיא מגיעה לארצות הברית, היא חוזרת לקרואטיה במסע של מפגש עם העבר הכואב

 אנה בת 10 חיה בזגרב עם הוריה ואחותה הקטנה רוחלה ומשתובבת ברחובות עם לוקה, חברה הטוב. . בשנת 1991 פורצת המלחמה בין קרואטיה לסרביה וחייה של אנה מתהפכים להם. רוחלה , אחותה של אנה, חולה במחלת כליות קשה והדרך היחידה להציל את חייה היא לשלוח אותה לארצות הברית, לטיפול מיוחד. לאחר שהוריה של רוח'לה מוסרים אותה לצוות רפואי שילווה אותה במסע להצלת חייה, הם חוזרים לקרואטיה.  ובדרך , לאחר שהם נעצרים ע"י לוחמי הגרילה הסרבים, ההורים נרצחים ואנה נותרת לבדה . הספר "ילדה בימי מלחמה" שנכתב ע"י שרה נוביץ, הוא ספר המציג את תמונת המלחמה ההיא מנקודת מבטה של ילדה קטנה, אשר חייה השתנו באחת אך העבר ממשיך לרדוף אותה ולו רק בחלומותיה. . אנה מתחילה חיים חדשים בארה"ב, בקרב משפחתה החדשה, יחד עם אחותה, אולם הזיכרון והכאב מלווים אותה לאורך שנות חייה שם. היא לומדת באוניברסיטה, מקפידה להסתיר את עברה מידידיה ואולי גם מעצמה, מתקשה לשכוח את האירועים אשר גרמו לחייה להשתנות.

10 שנים לאחר מכן, אנה חוזרת לקרואטיה על מנת להתחקות אחר עברה, חוזרת אל דרך הייסורים ומנסה  לגלות האנשים שהכירה, למצוא אהובים שאיבדה.

    המלחמה בין קרואטיה וסרביה,  בעבר מדינות המרכיבות את יגוסלביה, נמשכה בין השנים 1991 ל-1995 בגלל מאבק על עצמאות, על שייכות, על כוח ועוצמה. מלחמה המתעלמת מאנשים, ממשפחה, מהחיים עצמם.  אנה לא הייתה היחידה שחוותה אובדן וכאב. אנשים איבדו בית ומשפחה, נשים רבות נאנסו , ילדים התבגרו בטרם עת כשהפכו הם עצמם ללוחמים על מנת לדבוק בחיים. והעולם שתק, שתק עד כאב, גם כשאנשים איבדו צלם אנוש.

הייתי כבר אימא לילדים כשהמלחמה בין קרואטיה וסרביה התרחשה, ואני צפתי מדי ערב בטלוויזיה, מתעדכנת בחדשות ולא מצליחה להבין איך אנחנו, שחווינו כעם את אותן חוויות קשות, איננו מושיטים יד ונשארים מנגד.  הייתי נכנסת לחדרי ילדי הנמים את שנתם בשלווה, מחבקת ומתפללת גם עבור אלו שלא זכו, שאיבדו עולם ומלואו.

   קרוב אלינו, ממש בשכנות, מתרחשת לה כבר מספר שנים מלחמה עקובה מדם , בין כוחות המורדים בנשיא סוריה באשר אסאד ובין הכוחות התומכים בו. ההרס הוא גדול ומדי יום ביומו אנשים, נשים וילדים מאבדים את חייהם. חלב הייתה שדה הקרב העיקרי בין תומכי הנשיא אסאד והמורדים בו . בשנת 2016 , כאשר התעצמה הלחימה , התגבר הלחץ על המורדים והם איבדו כ-250000 איש, 100000 מתוכם היו ילדים בגילאים שונים . בתערוכת צילומי העיתונות  " עדות מקומית" תועדו האירועים : הורים המנסים להציל את ילדיהם מהתופת, כוחות הצלה המחלצים תינוקות מההריסות.  מדינה המדממת עצמה למוות.  ושוב הכול בשם הכוח.  וגם כאן- העולם שותק והזוועות ממשיכות להתרחש להן מדי יום ביומו.

cof

ומה זה אומר עלינו כחברה? כבני אדם?