'הנערה הדנית'

Let The Show Begin – עונת האוסקרים בפתח והמרוץ מתחיל…

'הנערה הדנית' הוא מסוג הסרטים שהמילה 'אוסקר' רשומה עליהם עוד משלב התסריט.

טום הופר, הבמאי הבריטי הנהדר, שיצר את הסרט 'עלובי החיים', ואף זכה באוסקר לבימוי על סרטו הנפלא 'נאום המלך', מציג לעולם סרט חדש, בכיכובו של זוכה האוסקר למשחק מהשנה שעברה, אדי רדמיין, שקיבל כמעט כל פרס אפשרי על תפקידו כסטיבן הוקינג בסרט 'התיאוריה של הכל'.

נדמה כי גם הפעם יהיו השניים הללו לפחות מועמדים לפרסי האוסקר השנה. ולצידם תככב, בלי צל של ספק, אלישיה ויקנדר הנהדרת, שמשחקת את הצלע הנשית במשוואה, ולהערכתי היא זו שתגנוב לכולם את ההצגה.

סרטו החדש של הופר מבוסס על רומן באותו שם, מאת הסופר דיוויד אברסהוף, ומספר את סיפורם של גרדה (אלישיה ויקנדר) ואיינר (אדי ריידמן) וגנר, זוג ציירים דנים שחי בקהילת האמנים של קופנהגן בשנות העשרים של המאה שעברה.

'הנערה הדנית' מגולל את סיפורו של איינר וגנר, שלימים הפך להיות לילי אלבה – הטרנסג'נדרית-ואחת ממנותחות המין הראשונות בהיסטוריה.

זוהי דרמה ביוגרפית המבוססת על סיפור חייהם האמיתי של הזוג ווגנר.

איינר, צייר נופים מצליח, נשוי לגרדה, ציירת פורטרטים שמנסה לפלס את דרכה בעולם האמנות, כשהאהבה התשוקה והמשיכה ההדדית פורחת סביבם.

גרדה ואיינר מציירים בסטודיו שלהם בקופנהגן של תחילת המאה העשרים,

– "אתה מוכן לעשות לי טובה קטנה?" זה מתחיל בשאלה.

טובה קטנה שמבקשת אישה מבעלה בשעה ששניהם מציירים בסטודיו שלהם.

המודל שלה לפורטרט ביטלה את הפגישה. – האם הוא מוכן לנעול נעלי אישה ולגרוב גרביונים לכמה דקות, כדי שהיא תוכל לסיים את הציור בזמן?

"כמובן, אין בעיה". הוא משיב. היא מושיטה לו זוג גרביוני משי דקות אבל, אין היא יכלה לדעת, ואיך יכול היה הוא לדעת, שמגען המרפרף של גרבי המשי, שנמתחו על רגליו הלבנבנות כאילו נועדו להן, ישנה את חייו לעד?

איינר מסכים. אבל מה שהיה אמור להיות ניסיון קצר לובש צורה אחרת, כאשר איינר שב ומתלבש כאישה, ואז עושה זאת שוב ושוב.

הבקשה הקטנה הזו פותחת תיבת פנדורה מסוכנת לחיי הנישואין של הזוג האוהב הזה.

וכך הופכת לילי, לצלע השלישית במערכת זוגית רוויה אינטימיות ואהבה.

כל זה על רקע אווירת הזוהר והדקדנס של קופנהגן, דרזדן ופריז של שנות העשרים של המאה שעברה, שם מבוצע לבסוף הניתוח משנה – החיים של לילי.

המשחק של שני השחקנים הראשיים, מאופק, רגיש ועשוי ביד אמן.

השחקן הראשי, אדי רדמיין, מגלם בסרט הזה אדם הכלוא בגופו ועובר טרנספורמציה פיזית, אנו עדים להפיכתו של הגבר לאישה על כל המניירות הנשיות של אותה התקופה. ועם הנסיון להיות נשי, אסטטי ונאהב, ואף עם הבעת המשאלה לזכות להיות אמא, כדי שיהיה אשה שלמה.

לצידו של רדמיין, כפי שציינתי מופיעה השחקנית השבדית הנפלאה, אליסיה ויקנדר, ששחקה בסרטים 'אקס מכינה' ו'שם קוד מ.ל.א.ך.' לאור תפקידה בסרט זה נדמה כי עתיד האוסקרים שלה מובטח

הופר מגיש לנו סרט מרהיב ביופיו מבחינה ויזואלית. הצילום עובר כמו בציורים של ורמיר,
עם עבודת אור נפלאה ומעוררת קנאה, וקומפוזיציות צילומיות, אסטטיות, בצורה יוצאת דופן.
הכל נקי, אסטטי ומושלם.
הן סצנות הפנים, והן סצנות החוץ, מצולמות בשלמות וסימטריות של הקומפוזיציה שניצבת אל מול המצלמה,
והמצלמה משמשת כשחקן נוסף בתוך הסיפור הרגיש והנוגע ללב הזה,
של אדם שמגלה כי הוא כלוא בתוך גוף לא נכון ומבקש לשנות את מה שהטבע ברא אותו להיות.

לצערי, לא קראתי את הספר, אז לא אוכל לערוך השוואה בין המקור הספרותי לבין העיבוד הקולנועי המרהיב אותו ראיתי בצפיית עיתונאים ובלוגרים, טרום יציאתו לאקרנים בארץ (יצא ב 14.1.16)

שורה תחתונה, יצירה קולנועית אסטטית כמו ציור באור. עם משחק משובח,
לסיפור עדין על נושא שיכול היה להיות מוצג בבעיתיות, אבל מצליח לדלג על המשוכה.
אם כי ארוך ואיטי מדי לטעמי.