והילדה הזאת היא טרמפיסית בגלקסיה

אז מה עושה פרח קיר שלא אוהבת לקרוא? איך היא מתאהבת בספר ועוד ספר ועוד אחד

image 

   פרח קיר לא מדברת, היא לא יודעת מה להגיד. פרח קיר משחקת עם עצמה כמעט כל הפסקה. פרח קיר מאמינה שהיא היחידה בעולם. שהיא הכי פחדנית, הכי שתקנית, הכי לא יודעת והכי מוזרה. פרח קיר לא שונאת את בית הספר, ולא ממש מחבבת את החיים.

פרח קיר מתקשה בהרבה דברים, בקריאה בחשבון בלא להסתכל על הציפורים בחלון. ולכן היא לא אוהבת ללמוד. ולכן היא לא אוהבת ספרים. כלומר זה לא נכון. היא מאוד אוהבת ספרים. אבל לא אוהבת לקרוא כי האותיות מרצדות לה מול העיניים, והמילים מרקדות ועיניים מטיילות שוב על החלון. אבל אז באחד הדוכנים של יריד הספר, היא נתקלה בספר אחד עם שורות קצרות שמספרות את האמת. היא התאהבה, כי היא לא האמינה שיש מישהו שחושב ככה שיש מישהו שבכלל מבין אותה, ושגם לילדים אחרים זה קורה. והשירים האלה הקטנים האלה החזיקו אותה בחיים, נתנו לה את הכוח להמשיך. כמו השיר על הילד ההוא …

על הילד הזה שהרביץ לי בגן

אני חושב כל הזמן

איך בעוד שנים אני אהיה גדול וחכם

והוא יישאר סתם מטומטם

 

או השיר על הזיכרון הארור הזה

מרוב שרציתי

לא לשכוח

מה אני רוצה לזכור-

שכחתי מה אני רוצה לזכור

לא לשכוח

 אז תודה לך יהודה אטלס, על המילים, על כך שמבלי לדעת עזרת לי לעבור את הימים לא פשוטים של בית ספר היסודי. תודה לך על הילד הזה הוא אני  וכל המשכיו.

  

כשפרח הקיר גדלה, היא המשיכה להיות שונה, קצת משונה וממש לא רגילה. כשפרח הקיר גדלה היא כבר לא הייתה לגמרי לבד, כי יש לה חברות. אבל העולם עדיין זורם לו בקצב אחר, וזה תמיד נראה שכשהיא הולכת קדימה העולם הולך הצידה. ותמיד כל דבר הוא בעליה ותמיד לא זורם, ובמקום הזה יש מעט מאוד מקום להומור, לצחוק או לחיוך.

אבל יום אחד היא מגלה בחדר של אחיה ספר, עם ציור של אישה יפה וכלוב של עכברים. ובדף הראשון יש תיאור קצר למדי של כדור הארץ, של האנושות אבל בניגוד לרוב התיאורים המאדירים היפים הרגילים. יש תיאור הפוך לגמרי הזוי לגמרי ובו בעת הגיוני לחלוטין. ופתאום להיות מוזר זה הדבר החכם, ולהיות רגיל זה הלא הגיוני וכל מה שנראה נכון הוא לא  וכל מה שחשת שאת מבינה אפשר גם להבין אחרת. ומעל לכל יש המון המון המון צחוק, ופעם ראשונה מזה הרבה זמן פרח הקיר צוחקת והרבה. והיא תקרא את ה"מדריך" פעם ועוד פעם ועוד אחת בנשימה עצורה ואת כל ההמשכים. ואם השנים תלמד לצטט עוד משפט ועוד אמירה. והיא תהפוך אותו לתנ"ך שלה. והיא תגיד לכולם שתמיד צריך לצאת מהבית עם מגבת, וכשמישהו מחפש תשובה היא תענה "ארבעים ושתיים, מה השאלה"  אז לכבודך מר אדמס אני מביאה פה את הפתיחה לספר הטוב ביותר בכל הזמנים. הספר שמשנה את חייך לעולם. כי את מבינה שהכל הפוך, הכל הזוי ושום דבר הוא לא כמו שהוא נראה.

 

"הרחק הרחק, בשולי האוקיינוסים הבלתי נודעים של הקצה הפחות אופנתי של הזרוע המערבית הסלילית של הגלקסיה, שוכנת שמש קטנה צהובה ולא בולטת.

 במרחק תשעים ושניים מיליון מיל לערך, מוקפת אותה השמש בכוכב לכת כחול ירוק, קטן וחסר ערך לחלוטין, שצורות החיים הבתר-קופיות שעליו פרימיטיביות בצורה מדהימה כל כך, עד ששעונים דיגיטליים נחשבים בעיניהן לרעיון גדול ממש.

 לכוכב לכת זה יש- או ליתר דיוק הייתה- בעיה: מרבית האנשים שחיו עליו היו אומללים במשך רוב הזמן. הוצעו פתרונות רבים לבעיה זו, אך רובם עסקו בתנועתן של פיסות נייר קטנות וירוקות. רעיון מוזר כשלעצמו, משום שאחרי ככלות הכל, לא פיסות הנייר הירוקות והקטנות הן שהיו אומללות.

 וכך נותרה הבעיה בעינה; המוני אנשים היו רשעים, ורובם היו אומללים, גם בעלי השעונים הדיגיטליים.

 אצל רבים הלכה והתחזקה הדעה שכולם שגו שגיאה נוראה ברדתם מהעצים. היו שאמרו שגם עניין העצים היה צעד לא נבון, ומוטב היה לולא עזבו את האוקיינוסים מלכתחילה.

 ולאחר זמן, ביום חמישי אחד, אלפיים שנה לאחר שאיש אחד מוסמר לאיזה עץ על שהביע את הדעה כמה נפלא יהיה להסביר פנים לאנשים לשם שינוי, קלטה פתאום בחורה אחת שישבה לבדה בבית קפה קטן בריקמנסוורת מהו הדבר שהלך והשתבש כל הזמן הזה, וסוף סוף ידעה כיצד יכול העולם להפוך למקום טוב ומאושר. הפעם הרעיון הוא נכון! הוא יצליח! ולא יהיה צורך למסמר מישהו למשהו."

אז גם לך דאגלס אדמס תודה ענקית , שהבאת לחיי המון הומור צחוק ושמחה. שלימדת אותי להתענג על המוזר שבי, לאהוב את השונה. ולהבין שלחשוב בדיוק הפוך מהעולם זה בכלל לא דבר רע.  תודה לך על סדרת הספרים "המדריך לטרמפיסט בגלקסייה"

 

אז מה אני מנסה להגיד, רגע לפני שמתחילים הלימודים, שלושה רגעים אחרי שסגרו את רשימת ספרי החובה, וספרי הרשות וכל ההמלצות ללימודי הספרות?  אני מנסה להגיד שספרים משנים לנו את החיים, שכשאת נפגשת עם הספר הנכון ברגע הנכון הוא יכול להפוך את תפיסת העולם של ילדה, או נערה. וזה בד"כ הספר שאף מורה לא הייתה ממליצה.

אז שתהייה שנה נהדרת, נעימה וזורמת ועל תשכחו לקחת מגבת.

סיפורי הדרור
בגיל 42. יצאתי למסע ... עם ארבעים נשים מופלאות. אחת מהן אמרה לי אם את כותבת אם יש לך מה להגיד לכי לסלונה... מאז סלונה ואני עברנו המון תהפוכות. אבל עדין אני כותבת. ועדין יש לי מה להגיד אז אני פה ומקווה שאתן רוצות להקשיב.