והדרך עודנה נפקחת לאורך

אם אני מתייחסת אל משה כאל ארכיטיפ שחי בתוכי- מהי אותה "נקודת משה" שבי שמתעוררת לחיים? שניעורה פתאום, לסור מדרך המלך ולבחון את השביל הצדדי, להתבונן בסנה שבוער ואיננו אוכל, קשובה לקול האמת הפנימי שנגלה אלי פתאום באשר לייעודי האמתי?

                    הצצה פסיכורוחנית על פרשת שמות.

והדרך עודנה נפקחת לאורך

סיימנו את ספר בראשית, ואם לצטט את מורי ורבי אלישע וולפין- ספר בראשית מתאר מסלול של  "ירידה" רוחנית (  החל בגירוש מגן-עדן , דרך סיפור יוסף, ועד התחלת השיעבוד במצריים) ואילו ספר שמות הוא בסימן העלייה , ששיאה היציאה לחירות.

 אם כך הפרשה הראשונה בספר שמות שנקראת גם "שמות"- היא  בעיני נקודת הצומת בין העלייה והירידה.

מעין פרשת דרכים.

והיא מתחילה המקום בו העם משועבד, משה רועה את צאן יתרו במדבר אחרי שנמלט ממצריים, ויום אחד הוא "סר לראות" משהו שנראה "לא הגיוני" ומקבל הכוונה לייעוד החדש שלו.

"לך שוב" אומר אלוהים למשה (שמות ד 19).

 האוזן והעין של הקורא מבחינות בשינוי מהדפוס הכרנו עד כה : "לך-לך" .

האם  אלוהים חושש שמשה לא ירצה לשוב ממצרים, מ"בית אביו" ?

או אולי מנסה להרגיע אותו דווקא, ומעביר לו מסר: אני לא מבקש אותך להישאר במקום שנפשך נמצאת בסכנה, אינני מבקש להרחיק אותך מאזור הביטחון שלך כרגע (משפחת יתרו)?

אם אני מתייחסת אל משה כאל ארכיטיפ שחי בתוכי- מהי אותה "נקודת משה" שבי שמתעוררת    לחיים? שניעורה פתאום, לסור מדרך המלך ולבחון את השביל הצדדי, להתבונן בסנה               שבוער ואיננו אוכל,  קשובה לקול האמת הפנימי שנגלה אלי פתאום באשר לייעודי האמתי?

כשאנו שומעים לפעמים קול כזה דובר אלינו-איך אנו מגיבים?  האם אנו רצים מיד להגשים את ההכוונה הפנימית? מצייתים מיד לקול ההדרכה שלנו?

ברוב המקרים –לא..

ברוב המקרים שאני פגשתי ובחוויה שלי אנשים נמלאים פחד, מתקשים להאמין, מגייסים את "נקודת פרעה" שבם כדי להשתיק את הקול הזה, מכבידים על עצמם "בחומר ובלבנים" כדי להסות את הקול ולא לשמוע אותו. זה מידי מאיים.  כל שינוי מדפוסים רגילים דורש מאמץ כביר ויכול להוות איום , בוודאי ובוודאי כשמדובר בייעוד שלך.

ואולי לכן אלוהים אומר למשה "לך שוב."  אוקיי. נעשה את זה בהדרגה. לא בבת אחת. אני מבין שאתה צריך פה תהליך של הבשלה. של הכנה לקראת השינוי. אז אתה תלך-ותשוב כמה פעמים (10?), כמו לטבול את האצבע במים לפני שמכניסים את כל הרגל, לפני שמעיזים להיכנס עם שתי רגליים, ואחר כך עם כל הגוף..

העובדה שמשה זקוק לתהליך של הבשלה כדי לממש את שינוי הייעוד שלו מובעת כל כך יפה בטקסט באמצעות הרתיעה וההססנות שלו מלקבל את התפקיד שאלוהים נותן לו.  וזה מבטא כל כך  במדויק את התהליך הנפשי שאנשים עוברים כשמרגישים שעליהם לשנות דפוס שאחזו בו זמן רב, במיוחד במה שקשור לשינוי ייעוד.

לא קל לשחרר אחיזה.

ומשה עצמו, מייצג בעיני את התהליך שעובר העם מהשעבוד ועד היציאה ממצריים.

הלא אלוהים היה יכול  בקלות לגרום לדברים לקרות מהר, להוציא את העם ממצרים תוך יום, להביא אותם לכנען תוך 3 ימים, אז מה מנע ממנו?

יש כאן הבנה עמוקה של תהליך שנדרש לשינוי, גם של משה, גם של העם, ואפילו של פרעה..

אין פתרונות של "זבנג וגמרנו"..

ובתהליך יש עליות ומורדות, יש דברים שמרוממים את הרוח ויש שמשפילים, וכמתבוננים על כך מהפרספקטיבה הזו- אז דברים מקבלי פרופורציה..

בחיינו אנחנו עדים כל פעם רק למקטע אחד קטן מהשינוי, והדרך עוד לפנינו נפקחת לאורך..

שיהיה לכולנו מסע נעים ככל הניתן ומבורך, גם פנימה וגם החוצה.

(הצילום של Tiki Ozer)

 #פרשתהשבוע_מהיבט_פסיכורוחני