ואז הייתי שמים/ רבקה פישביין עמנואל

ספר ראשון לרבקה פישביין עמנואל, והוא בשל, מדוייק ובטוח. ואז הייתי שמים – ומה הם שמים? צלילות, טוהר, חלומות והכלה וגם אפשרויות אינסוף. ספר צלול ונוגע

ואז הייתי שמים/ רבקה פישביין עמנואל
שירה
111 ע'
צבעונים הוצאה לאור
..

רגישות ותום, כאב וגעגוע וגם התרסה והכלה, מצאתי בשירתה של רבקה פישביין עמנואל. למרות השפה הגבוהה המדוייקת, רבקה פישביין היא ילדה קטנה בנפשה וככזאת היא חולמת, היא מקווה, היא מדברת ישירות. היא מעוררת תקווה.
הגעגועים והאבדן שחוותה מעוררים בה ורצון לשנות, להשתנות. היא רוצה דברים ונעצבת בתום של ילדות. ומה הפלא שהתמונה היפה שעל הכריכה היא נדנדה מרחפת בין שמים וארץ?

כי מהו ספר? קטע מהשיר היפה "נוחם", מתוך השער "זו שירתי":

" אֵין הוּא רַק צָמָא לְיֶדַע, רָעָב לְדַעַת
לֹא רַק דִּמְיוֹן מֻדְרָךְ, בְּרִיחָה מוּדַעַת
סֵפֶר הוּא לִבַּת הַגַּעֲגוּעַ שֶׁל אָדָם אֱלֵי עַצְמוֹ
" (ע' 73)

בספרה של רבקה שירים יפים ונוגעים, מרגשים ומעוררים בנו מחשבות וגם געגועים משלנו.
בשירים משובצים משפטים מוכרים משירים, משמות ספרים, מפסוקים מוכרים. רבקה לוקחת אותם ועושה אותם שלה ,משבצת אותם לתפארת השיר. אתם כבר תזהו אותם בין דפי הספר מחורזים ומחברים אותנו למציאות בארץ.

ומי לא יתרגש ויזדהה עם השיר "מכתם לילדי"? מהשער "כהלך התם":

" זוֹ לֹא אֲנִי שֶׁיָּלַדְתִּי אוֹתְךָ
אֵי אָז בִּתְחִלַּת שְׁנוֹת הָעֶשְׂרִים שֶׁלִּי
זֶה אַתָּה שֶׁיִּלַּדְתָּ אוֹתִי
אֵם

וְלֹא יָדַעְתִּי עָצְמָה שֶׁתִּשְׁוֶה לָזוֹ
עַד שֶׁיִּלַּדְתָּ אוֹתִי שׁוּב
כְּשֶׁנּוֹלַדְתָּ אַתָּה
אָב
" (ע' 30)

באצבעה היא עומדת ועוצרת סחף רגשי מעדנת במילים כדי שהכאב לא יציף:

השיר "גבוהה גבוהה":

" אַתְּ כּוֹתֶבֶת גְּבוֹהָה גְּבוֹהָה, הוּא אָמַר
פַּעַם חָשַׁבְתִּי שֶׁכְּכָל שֶׁאַגְבִּיהַּ כָּךְ אֶרְחַק, עָנִיתִי
מִלִּכְאֹב
אֶלָּא שֶׁאָז גִּלִּיתִי שֶׁהַמֶּרְחָק דַּוְקָא מְקָרֵב
שֶׁשְּׁמִירַת נְגִיעָה מְשַׁמֶּרֶת
שֶׁאִם רַק אַתִּיר אֶת הַתֵּאוּר כִּפְשׁוּטוֹ
אִם אֶתְפַּשֵּׁט מֵהַמִּלִּים בַּמִּלִּים
אֶטְבַּע בְּטֶרֶם אֲטַהֵר

אַתָּה מֵבִין?

אֲנִי מַקְלִידָה בְּאֶצְבַּע אַחַת
זוֹ שֶׁמֵּעַל הַסֶּכֶר"
(ע' 71)
.
וכך הם השירים.
תחושת ניקיון וטוהר במילים.
רבקה משוטטת בין חוויותיה ותחושותיה האישיות, בודקת עצמה ללא משוא פנים, מדברת עם מושאי שיריה:

קטע מהשיר "תשליך":
"לְמוּלוֹ שֶׁל נְהַר חַטַּאת וְנַקֵּה
הִנְנִי, מְבַקֶּשֶׁת
לְהַטְבִּיעַ בּוֹ רֶגַע
אֵין מְחִלָּה לִי בִּי
" (ע' 22)

כשהרגשות מציפים, כשאין היא יכולה, או רוצה לשאת אותם, היא מבקשת להשתנות:
השיר נקודה:

" לִפְעָמִים הָיִיתִי רוֹצֶה לִהְיוֹת נְקֻדָּה
לֹא כָּזוֹ שֶׁצּוּרָתָהּ מֻשְׁלֶמֶת
שֶׁהֲרֵי אֵינֶנִּי
כְּזוֹ שֶׁאֵין אַחֲרֶיהָ אַחֶרֶת
לֹא אוֹת, לֹא הֲבָרָה
לֹא מִלָּה אַחֶרֶת
לֹא אִשָּׁה
" (ע' 64)

ובשער ""ואז הייתי שמים", שהוא בעיקר על האישה ועל הגבר, מצאתי שירים חזקים המבטאים את המורכבות הבלתי פתורה כמעט ביחסי גבר ואישה. אלו שירים מיוחדים, מתריסים, בוחנים את המערכת הזוגית, את הקשר. מטילים ספק וחוששים לנתק:

בשיר שאול פונה רבקה אל הגבר בישירות ומתריסה:

השיר "שאול":
"וְלֹא כְּשָׁאוּל הָיִיתָ לִי
גַּם אִם לְרֶגַע
מָצָאתִי בְּךָ מְלוּכָה

אִישׁ שָׁאוּל" (ע' 56)

וכאן היא אחרת – קטע מתוך השיר "בשניים":
" וַאֲנִי אֵינִי אֶלָּא צַלְעוֹ וּדְמוּתוֹ
חֶסֶד וְחֶסֶר, רָעֵב וְשֶׁבֶר
מַתַּת זְמַן נִשְׁלָם וְכָלֶה
שִׁפְחָה וְאָדוֹן
שַׁבְרִיר עתידיךְ
" (ע' 42)

רבקה נוגעת בנקודה עמוקה בלבנו, בפחד שמא נשכח, ברצון להיות זכורים, להיום קיימים בזיכרון לעד, הוכחה שאכן היינו כאן:

קטע מתוך השיר "עשה אותי":

" עָשָׂה אוֹתִי בִּלְתִּי נִסְבֶּלֶת
עָשָׂה אוֹתִי בִּלְתִּי נִסְלַחַת
רַק אַל תַּעֲשֶׂה אוֹתִי נִשְׁכַּחַת
" (ע' 46)

ומשום רגישותה הגדולה לזיכרון, משום רגישותה הגדולה לאבדן, לצער, יש בספר שירים המוקדשים לאנשים זרים לה, אך מוכרים לכולנו במציאות הכאובה בארץ.
היא כותבת שיר לקים לבנגרוד יחזקאל שנרצחה בפיגוע באיזור התעשיה ברקן :
קטע מהשיר "זקופה" :

וְגַם אִם לֹא סִפֵּק זְמַנֵּךְ בְּכוֹת עַל שְׁאֵרַיִךְ
תִּינוֹקֵךְ, אִישֵׁךְ, הוֹרַיִךְ
גַּם אִם כָּבְדוּ אֲזִקֵּי יָדַיִךְ..
זְקוּפָה הָיִית בִּטְבֹחַ בְּךָ בְּכוֹר שָׂטָן
כִּי יְהוּדִיָּה אַתְּ
" (ע' 88)

היא כותבת לאורי אנסבכר שנרצחה בפיגוע טרור ("עורי, אורי", ע' 94)
קטע מהשיר: עורי, אורי

עוּרִי, אוֹרִי, הִתְנַעֲרִי
לִבְשִׁי בִּגְדֵי תִּפְאַרְתֵּךְ
בַּת עַמִּי
כִּי בָּא יוֹמֵךְ חַד כְּתַעַר
לְהֵאָסֵף
" (ע' 94)
..
בספר ארבעה שערים:
"כהלך התם", "ואז הייתי שמים," "זו שירתי" ו"אלו יכולתי לצבוע את השמים" למועד, לזיכרון ולזכר.
מהשער לזיכרון ולזכר השיר הנוגע ללב הזה, שאני, שגם איבדתי את אמי, חשה חזק כל כך, כואב כל כך:
קטע מהשיר "אל מולך"
"הַלֹּא יוֹדַעַת אַתְּ, אִמָּא
לַיַּתְמוּת אֵין גִּיל
גַּם לַמָּוֶת
וְאֵין לִי כְּבָר לְאָן לָלֶכֶת
" (ע' 101)

..
על המחברת:
רבקה פישביין עמנואל, אם וסבתא, עוסקת בכתיבה ובניהול דפי רשת.
שירים וסיפורים פרי עטה פורסמו בכתבי עת, באנתולוגיות ובאתרים וזכו בפרסים.