על האהבה החשובה ביותר בעולם

בחורה עם מחשב נייד

מלמדים אותנו להתנהג יפה,בנימוס,מלמדים אותנו שסדר וניקיון זה דבר חשוב,אחר כך מלמדים אותנו את לוח הכפל ואת מה שהיה כאן שנים לפני שנולדנו…אבל אף אחד לא מלמד אותנו את הדברים האמיתיים,הנחוצים כול כך על מנת לצלוח אתגרים ומהמורות ולהצליח לחיות חיים מאושרים-אף אחד לא מלמד אותנו למשל איך לאהוב את עצמינו.<img

כולנו נולדנו שלמים וראויים.עם הזמן,עם הזמן,תחושת הראואיות הזו נפגמת לעיתים קרובות ע"י מסרים שקיבלנו לגבי עצמינו,על אופן ההתנהגות שלנו,על גופינו,ואנו מתחילים לפעול מתוך הרצון לרצות ולהישאר אהובים. אף אחד לא מלמד אותנו לאהוב את עצמינו או להחזיר לעצמינו את הזכות לאהבה עצמית לאחר שלעיתים קרובות החיים לקחו אותה מאיתנו.פעם זה היה כמעט גנאי,לאהוב את עצמך,בייחוד אם את אישה. לקחת גם זמן לעצמך במקום להקדיש את רוב חייך למטלות הבית,לבעל ולילדים היה כמעט לא מוסרי.אך במאה הנוכחית,כשהאינדיבידואליזם שולט כערך עליון ומושג כמו "הגשמה עצמית" הפך כול כך טריוויאלי ואפשרי ,האהבה העצמית הופכת הכרחית להתפתחות האישית. לעיתים,כול מה שילד צריך על מנת להיות מאושר הוא אימא שדואגת לעצמה ולאושרה,כי כבר ידוע הרי אימא טובה היא אימא שטוב לה.

יחד עם זאת, לאהוב את עצמינו אינו דבר ברור מאליו. אני פוגשת לאורך השנים במפגשים שלי עם נשים הרבה סיפורים שבכולם קיים רגע או אירוע מכונן שגרם לאהבה העצמית לסגת,לילדה השמחה והמשוחררת שהייתה להתקפל בתוך הנפש פנימה ובמקומה לפתח התנהגות מרצה,חסומה. אם היה מקצוע בבית הספר שנקרא אהבה עצמית ,מקצוע המשתלב בתוכנית הלימודים באופן טבעי בין מתמטיקה,ספרות וגיאוגרפיה,ציוני התלמידים והמוטיבציה שלהם להצליח בלימודים ובחיים הייתה מרקיעה שחקים. אהבה עצמית היא מושג חמקמק וקשה להגדרה,אך בכול זאת היא מושפעת ממספר גורמים, וביניהם החינוך שקיבלנו בבית,מידת האהבה העצמית של הורינו ,יחסם אלינו, יחסם של דמויות מחנכות (בית ספר)כלפינו ועוד. אהבה עצמית יכולה להיות מוגדרת גם כמכלול של דברים , ביניהם: לדעת לטפל ולדאוג לעצמנו,לבריאותינו הנפשית והפיזית,לדאוג לאיכות חיינו ,להיות קשובים לצרכינו ולפעול בעולם מתוך עצמי אוטנטי,ללא חשש להיות אנחנו,להביע ולהגשים את רצונותינו ורגשותינו .

amour de soi

כשאנו רחוקים מקירבה וקבלה של העצמי האוטנטי והשלם שלנו,אנו גם יוצרים לעיתים קשרים לא מדויקים ופוגעניים,המשקפים לנו את מה שנמצא בתוכינו.תת המודע שלנו מאמין לכול מה שאנחנו “אומרים” לו ופועל בהתאם,הוא מזמן לנו אירועים בחיינו המתאימים לאמונות שלנו על עצמינו ועל חיינו -ישנה חוקיות מסוימת, הגיון ייחודי לכול מה שקורה לנו. כשפרויד כתב וגילה את תת המודע,הוא התכוון בדיוק לזה שישנה מערכת שלמה של חוקיות סמויה ולא מודעת, והיא המובילה אותנו לחזור אחר מצבים מסוימים שוב ושוב. בטיפול אנחנו למדים להתקרב לעצמינו דרך המשאבים החיוביים שלנו,ונוגעים בעצמי האונטנטי,זה שפעל בנו כשהיינו ילדים,לפני ההתניות החברתיות והרצון לרצות.

אהבה עצמית היא תוצר של דימוי עצמי חיובי
היות ואהבה עצמית היא תוצר של דימוי עצמי חיובי,כדאי לבדוק את מידת הדימוי העצמי שלנו.דימוי עצמי חיובי הוא למשל במקרה בו מישהו מביע דעתו לגבי דבר מה הקשור אלינו, כשהוא מציין את הדברים הטובים והשליליים, ונזכור את הדברים החיוביים שנאמרו,יותר מהשליליים. הערך העצמי והשיכחה הכמעט מיידית של ביקורת שלילית היא דבר חיובי ,המראה על הערכה עצמית גבוהה,השורדת ביקורות או חוויות שליליות בעוד שמישהו אחר ,בעל הערכה עצמית נמוכה יותר היה מפנה את אותה ביקורת כלפי עצמו במעין הלקאה עצמית ובעצם מניח לקול הפנימי ההרסני שבו להצדיק את הביקורת השלילית שקיבל.לא מדובר על להתעלם לחלוטין מביקורת שלילית אלא לא לתת לה להשפיע על הנערך העצמי שלנו- הנפש שלנו סופגת כול מה שאנו מזינים אותה, כולל ביקורות ומחשבות על עצמינו,לכן חשוב שנהיה מודעים למה אנו חושבים ומרגישים כלפי עצמינו.
לקבל את עצמינו לגמרי הינו דבר יוצא דופן. האהבה העצמית לעולם אינה טוטאלית- אך מדובר בלגבש תפישה חיובית כללית על עצמינו, כזו המובילה אותנו לכיוון בונה בחיים ולא הרסני. אני יכולה להעריך את עצמי מבחינה אינטלקטואלית,תוך כדי אי השלמה עם אספקט אחר אצלי. תפישה חיובית של עצמינו לא אומרת שנקבל הכול בעצמינו, בהחלט ייתכן שנרצה לשנות כמה דברים מה שחיובי מאוד.

ילדה ואהבה עצמית

שורשי האהבה העצמית

ככול שהילד יגדל באוירה תומכת,עם “רוח גבית” אוהדת,הנותנת מקום לרגשותיו ולקיום שלו,כך יגדלו הסיכויים שהילד יגדל להיות אדם עם נרקיסיזם בריא המעריך ואוהב את עצמו אהבה בריאה ובונה,וכך גדלים הסיכויים שירגיש ראוי לאהבה והצלחה בחייו.
על מנת להעצים ילד וליצור אצלו אהבה עצמית בריאה ויכולת אמפטיה של האחר ,מספר נקודות יכולות להשפיע,בין היתר:
1.שימת דגש על הBEING ולא רק על ה DOING – לתת לילד את ההרגשה שאוהבים אותו בזכות מי שהוא,על כשרונותיו וחולשותיו,ולא בגלל מה שהוא עושה או מה שהוא לא עושה.
2.כיבוד גופו של הילד והאינטימיות שלו- ללמד את הילד שהגוף שלו שייך לו,לכבד את המרחב האישי שלו,
ולתת לו להבין שמיניות וגילויה היא דבר חיובי ופרטי.
2.לתת לילד את התחושה שקיומו הכרחי וחשוב לאושרם של הוריו.
3.לתת לו מקום -פיזי ורגשי.לאפשר לו ולעצמכם זמן להקשיב,להביט בעיניים,להיות פנויים בלי פלאפון ומחשב לפחות לחצי שעה ביום,לתת לו אפשרות לספר להתבטא.
4.לתת לו את התחושה שהוא מיוחד וייחודי בזכות מי שהוא,ושלכול ילד יש את המקום והייחודיות שלו בבית.(ולא לראות את כול הילדים כמקשה אחת)
5.להיות קשובים לצרכיו(הבסיסיים והמשניים) ולזכור תמיד את הפגיעות שלו מולנו.
6.ללמוד להעביר מסרים וגבולות בצורה בונה
7.להוות דוגמא אישית.(כלומר- לאהוב,לדאוג ולהעריך את עצמינו)
8. לתת לילד לנצח אותנו לפעמים- לא לרצות תמיד לנצח ולהכניע אותו "כי אנחנו ההורים" ולהימנע למאבקי כוחות.
9.לשמוע את ה"כן" מאחורי ה"לא"
10. לזכור שמאחורי כול צרחה ישנו צורך,שלא ראינו.

האם הפנימית שבתוכינו: ניתן לבסוף להגדיר אהבה עצמית כאשר אנו מתנהגים עם עצמינו כאימא טובה: מכירים בעצמינו בצורה חיובית, מגלים סובלנות וחומלים על עצמינו בעת הצורך,מהווים היכל נפשי לעצמינו, מגנים על המרחב האישי שלנו, ושומרים על בריאותינו. אם קיבלנו טיפול מסור,מגונן ואוהב מהדמות הטיפולית שהיא לרוב אימנו,נדע להיות אם טובה לעצמינו. אם התפקוד הטיפולי לקה בחסר,נאלץ לגלות וללמוד בעצמינו כיצד לנהוג כאם טובה לנו ולילדינו,ובמקרים בהם לא הייתה דמות טיפולית חיובית אפילו נמציא אחת כזו.
ככול ששלב בניית הנרקיסיזם אצל הילד עבר בהצלחה ונתמך ע”י הורים וסביבה אוהבת ומכבדת ,כך ישנו יותר סיכוי שהערך העצמי ישרוד אל מול כישלונות ואתגרים לא פשוטים שמזמנים לנו לעיתים החיים .

על מנת למצות את הפוטנציאל הפנימי האדיר הקיים בכול אחד מאיתנו,ושחרור מ"קליפות" המסתירות את גרעין העצמי האוטנטי ,ולעבור תהליך מודעות והחלמה ,תהליך הכרוך בהכרת אותם חסרים רגשיים וטראומות עבר ,שיקום הנרקיסיזם הפגוע ובניית אהבה וקבלה עצמית יציבה ובריאה, זאת בעזרת עבודה עם "האם הפנימית" וגילוי מהות יחסינו האישיים עם הבריאה. במסגרת הטיפול ניכרת התקרבות לעצמי האוטנטי שבמטופל,כשמושגים כמו סליחה,קבלה,חדוות הגילוי,שחרור,חיבור למהות הפנימית ,גילוי עמדתנו בעולם ואיזון רגשי הן תופעות בולטות בתהליך. בעזרת הקשר שנוצר ,אנו מאירים על אותו מקום הראוי להתבוננות ,קשב,קבלה והכרה, ובעצם המטופל לומד לתת לעצמו את מה שלא קיבל ולהוציא לאור את ההיבטים המודחקים באישיותו הראויים להכרה ולקבלה. אחרי הכול, כמבוגרים ,אנחנו האחראים כעת לחיינו ולאושרינו,ולשם כך עלינו לצאת מהעמדה הקורבנית והילדית על מנת להתקדם בחיים ולהתחיל לקחת אחריות על עצמינו ועל גורלינו.
להבין שבדיוק,אבל בדיוק כמו שאנחנו באמת,זה הכי טוב והכי שלם.

גלית ארז
פסיכותרפיסטית קלינית,מרצה ומדריכה. קליניקה בחיפה ובתל אביב. האתר שלי:https://galiterez.wordpress.com/