התפשטתי

התפשטתי, הורדתי הכל, אפילו את הלק בציפורניים בכפות הרגליים, רק את האודם האדום שעושה לי שמח בלב  ואת שרשרת הלב שקיבלתי לפני שנתיים כמתנת יום הולדת מאמא שלי, השארתי.

שמתי גלי עטרי ביוטיוב, כי כזו אני לפעמים הכי קיטשית בעולם וגלי תמיד עושה לי טוב.

ונעמדתי מול המצלמה, אני ו 100 הק"ג שלי.

זו לא פעם ראשונה שאני עושה את זה, בפעמים הקודמות, היו לי 30 ק"ג, צלם ומאפרת ותמיד אודם אדום.

יש משהו בלעמוד מול המצלמה, לבד. אין צלם שיגיד לך איך לעמוד, לאן להתסכל ומה לעשות, שיגיד לך מעולה, תמשיכי, זה טוב, זה רע… יש אותך ואת הקולות בראש.

הקולות בראש  הם האויב הכי גדול שלי והם המתנה הכי גדולה שלי.

את הקולות מבחוץ למדתי מזמן להשתיק, שכולם יקפצו. את שלי אני עדיין לומדת לנהל, וכמו ילדים קטנים הם כל הזמן בודקים את הגבולות שלי, כמה אני חזקה, בטוחה, אוהבת אותי, מנסים בכח להראות לי שאני לא הכי טובה, שאני לא הכי יפה, שאני לא הכי מצליחה. הם רק קולות והיתרון שיש לי עליהם הוא  הפעולות שאני עושה.

כשהתיישבתי לראות את התמונות שצילמתי, הקולות חזרו, "תראי", הם צרחו, "בתמונה הזו יצא לך סנטר כפול, ובתמונה הזו יצא לך פרצוף עקום, ותראי את השומן, איכס, והציצי שלך מזמן כבר לא כמו בגיל 20, והקמט הזה שנהיה לך מתחת לעיניים כל פעם שאת מחייכת ובחייך יכולת למרוח את האודם האדום טיפה יותר טוב".

איף. שקטטטטטטטטטטטטטטטטט אמרתי להם "תראו, בתמונה הזו יצא לי חיוך מהמם ובתמונה הזו אני נראית כל כך שלווה כי בדיוק גלי שרה 'הסתכלי מסביבך, תאהבי את עצמך' ובתמונה הזו את שמחה כל כך כי בדיוק גלי שרה את 'השיר שיביא לי אהבה' שזה הדבר שהכי בא לי עכשיו,  ו'תעשי מה שאת אוהבת' וזה אחד הדברים שאני הכי אוהבת, להצטלם ולצלם ולהראות לאנשים כמה הם יפים"

היום הזכרתי לעצמי בפעם המיליון כמה אני יפה.

אני מלי ויש לי הרבה להגיד, התחלתי, יהיה מענייין, רוב הזמן.