התמודדות מול הסביבה הקרובה לאורך טיפולי הפוריות היא ברוב המקרים מאוד מורכבת.
נשאלת השאלה את מי לשתף ועד כמה לשתף?
לא תמיד בני-הזוג באותה דעה.
חשוב לזכור שלכל בחירה יש יתרונות וחסרונות.
אין בחירה מושלמת.
יש בחירה שנכונה עבורך לרגע זה, למה שאת זקוקה לו עכשיו.
בין אם את מחליטה לשתף ובין אם לא – מה שחשוב זה שמבחינתך זה מה שמתאים לך, שלך זה מרגיש מדוייק.
אם את בוחרת לשתף את המשפחה הקרובה חשוב שתביני שהטיפולים קשים לא רק לך אלא גם להם.
גם המשפחה שלך דואגת, חוששת לשלומך, עצובה.
אל תשכחי שסביר להניח שהמשפחה והחברים הקרובים שלך מנוהלים ע"י מיתוסים ואמונות שהן לאו דווקא מדויקות, מעודדות או משקפות באיזושהי צורה את מה שאת באמת זקוקה לו כרגע.
כלומר לא מספיק שאת צריכה להתמודד עם הטיפולי פוריות את גם צריכה להתמודד עם התגובות של הסביבה הקרובה שלך.
בתחילת התהליך, כאשר סיפרתי להוריי שאני ובעלי נזדקק לטיפולי פוריות, הוריי לא הצליחו לנטרל מולי את הפחדים והחששות שהטרידו אותם.
למרות שכוונתם הייתה טהורה והם רצו להגן על הבריאות הפיזית והנפשית שלי, בסופו של דבר במבחן התוצאה הם רק הציפו אותי בדאגות שלהם.
כך למשל טיפולי הפוריות נתפסו ע"י ההורים שלי כמדע בדיוני, כמשהו שהסיכוי שלו להתממש שואף לאפס ולכן אולי כדאי מראש ללכת למסלול של אימוץ.
אותי התגובה הזאת מאוד הכעיסה כי הרגשתי שהם אפילו לא נותנים צ'אנס לטיפולים וגם הטענה שלהם לא הייתה מבוססת על מידע מדויק.
בנוסף, הם האמינו שהטיפולים מסרטנים ללא קשר לסוג התרופה או למינון שלה וזה הוסיף ללחץ האישי שלי סביב הנושא הזה.
הם גם חששו מגניבת ביציות וגניבת עוברים ופחדו לתת אמון במערכת – חשש שבכלל לא היה לי במודעות. בקיצור – המון מיתוסים.
כלומר לא מספיק שהייתי מוצפת מהחששות האישיים שלי ושל בן-זוגי נאלצתי גם להתמודד, להכיל ולהרגיע את החששות של ההורים שלי.
אחרי שהתחלנו את התהליך הרגשתי שהוריי תומכים בי ורוצים שיהיה לי טוב אבל לא הרגשתי שהם מאמינים בלב שלם במסלול בו בחרתי ובסיכוי שלו להצליח.
אני זוכרת שבזמנו ביקשתי מאמא שלי שתרכיב לידי משקפיים ורודים.
הסברתי לה שעם אבא שלי היא רשאית להסיר את המשקפיים הורודים ולשתף אותו בכל החששות והדאגות שלה.
אבל לידי – היא מרכיבה רק משקפיים ורודים. לידי היא אופטימית כי זה מה שאני זקוקה לו ממנה.
בנוסף, לא רציתי לשמוע על הריונות של אחרות, לא רציתי לשמוע סיפורים על הפלות ובטח שלא רציתי לשמוע על זוגות שנמצאים בתהליך של הטיפולים שנים על גבי שנים – משהו שהיה ברור מאוד לי אבל לאו דווקא לה. היה לי ברור שהמידע הזה מייצר בתוכי אנרגיה לא טובה שמדכאת אותי, שמלחיצה אותי ופשוט עושה לי לא טוב.
ביקשתי מההורים שלי שלא ישאלו אותי בכל רגע נתון מתי השאיבה, מתי ההחזרה, מתי התשובה לבטא. הרגשתי שלא נכון לי לשתף אותם לפני כל שלב שאני עוברת אלא רק בדיעבד. השיתוף לפני כל שלב הלחיץ אותי ונחווה עבורי כחדירה למרחב שלי. הסברתי שכשיהיה לי מה לספר וכשארצה לשתף אני אשתף.
לאחר תשובה שלילית נעלמתי ליום יומיים כי לא רציתי לדבר על זה איתם בהתחלה. לא יכולתי להכיל את הכאב שלהם, את הדאגה שלהם, את הניחום שלהם שלא באמת ניחם אותי (למרות הכוונה הטובה שלהם). בקושי הצלחתי לנחם את עצמי ולהכיל את עצמי באותם רגעים ולכן לא הייתי מסוגלת להכיל גם אותם.
התמודדות מול הסביבה הקרובה לאורך טיפולי הפוריות היא מורכבת.
זכותך לשתף או לא לשתף את הסביבה הקרובה שלך במה שאת עוברת.
אם בחרת לשתף את הסביבה הקרובה שלך בטיפולים שאת עוברת – תזכרי לדייק את סוג התמיכה שאת רוצה לקבל מהם.
תשתפי ברמה הכי אותנטית ונקייה שיש לאיזו תמיכה את זקוקה כרגע, מה אומרים לך שמצליח לנחם אותך, ומה אומרים לך שמרוקן ומכווץ אותך. על מה נעים לך שידברו איתך ועל מה לא וגם מתי.
מותר לך לבקש שירק יקשיבו לך ופשוט יאפשרו לך לבטא את מה שאת מרגישה.
מותר לך לבקש נוכחות ללא מילים כמו חיבוק ורק להיות לצדך ולהביט לך בעיניים (כי לפעמים זה מה שאת הכי זקוקה לו).
תזכרי שהתקופה של טיפולי הפוריות זאת הזדמנות להתקרב ולדייק את הקשר עם הסביבה הקרובה שלך, עם האנשים שהכי אוהבים אותך בעולם הזה ורק רוצים שיהיה לך טוב.
הם פשוט לא תמיד יודעים איך לעשות את זה.
ופה את נכנסת לתמונה.
בלדייק את הדינאמיקה העדינה הזו.
שלך באהבה,
אורטל
ליווי רגשי לנשים בטיפולי פוריות
* לקהילת "אחת משלנו – הבית לנשים בטיפולי פוריות" – מרחב בטוח המאפשר שיח רגשי והתבוננות על הטיפולים – https://www.facebook.com/groups/1905904522808222/
* ליווי רגשי – https://www.ortal-landa.co.il/?fbclid=IwAR0-6p7-nRp-Kk1lzwnHG7s5RbZak1FqzMgC5SUxYpLadkS3NDFNbeiZqSY
