השראה

בחורה עם מחשב נייד

קיבלתי כמה ימי מחלה מאלוהי ה"התעוררי" אם לא עכשיו?! (שקט בקו השני….).       הבנתי שיש חיידק עקשן שאני צריכה למגר. האנטיביוטיקה הפכה אותי לאיטית, זמן טוב לרביצת כורסה עם פתק רופא ולחפש השראה (מתה על המודלינג הזה של מציאת השראות).

אחרי שאתמול ראיתי את ברנה בראון על האומץ שבפגיעות, קיבלתי היום השראה מאיש צעיר שמטפס ללא חבל רק באצבעות ידיו ורגליו. וירטואוזיות מדהימה של הגוף על צוקי הרי גרניט של 'אל קפיטן' ביוסמיטי פארק בקליפורניה. מספר הפעמים שהפה שלי נשאר פתוח היה רב ביותר. השאלה של מה לעזאזל עושה הבנאדם הזה. ואיך אני לא מצליחה לקפוץ מעל במה של 30 ס"מ במזרקה בלי להתיישב ברעש לא חינני מעוצמת הקפיצה, על הרצפה. והוא מחזיק גוף שלם על שתי אצבעות ברגל ועוד שתיים ביד בין שמים וארץ בגובה של 1000 מ" (כמה ס"מ זה? כן, כן עוד 2 אפסים…אפס).

למרות שצילומי ה MRI הראו שהאמיגדלה שלו לא קיימת, ממש איננה,אפשר להירגע הוא לא ביוני, משהו פשוט דפוק אצלו. האמיגדלה זה האיבר עם השם שהופך את הפחד לגדול יותר, רק הפחד. היא המכילה את מה שמכונה "זיכרון הפחד". כאשר רעש, מראה, תחושה או ריח מעוררים אותה, היא מקבלת קדימות על כל שאר הפעילויות במוח. כלומר אדם שמפחד מנחשים יירתע למראה נחש מאחורי זכוכית עוד לפני שתהיה לו ההזדמנות לחשוב בהיגיון ולהבין שלא צפויה לו כל סכנה. אך כאשר זיכרון הפחד נעלם, השרשרת ניתקת – אם המוח שלי לא זוכר שאני פוחד מגבהים, לא אחשוש לעמוד בראש מגדל גבוה.

ההשראה הזו היגיע אלי בשם אלכס הונולד, אשר נשלח אל העולם שלי מלא אחר מאשר מסך ה טלוויזיה. המוח שלי מתחיל לחפור מה קורה אם זיכרון הפחד שלנו, של האנשים הנורמליים (סליחה אלכס) שמפחדים מחושך ומכישלון וחייבים להיות על הקרקע, מה קורה עם הזיכרון הזה יעלם, נעשה לו מעין delete .

 בטיפול אנחנו מבררים מודעות לסגנון החיים שלנו ואיך הגענו לאמונות שמובילות את העשייה שלנו, שואלים שאלות, חוקרים את העבר, מבינים עניין ומחפשים חלופות. בדרך משתמשים בדמיון כדי למחוק מחשבות מטרידות.

 איך אפשר לשתול תמונות טובות על פני הרעות לא במקום, אלא לגרוס את הישן להעיף ברוח את רסיסיו ולשים תמונה חדשה. שם טמון הכוח. וכל זה עם רגישות ואומץ בלהיות חשוף ופגיע כי משם יבוא שינוי.