הבגד ים הראשון שאי פעם קניתי לעצמי היה ביקיני משולשים בצבע כחול מעושן, מבד ארוג ומיוחד. זה היה בתיכון ונסעתי במיוחד לתל-אביב, למטלון באבן גבירול, כי שם היו בגדי הים "הבאמת מיוחדים".. אלה שאין לכל אחת (חוץ מכל החברות שלי שגם קנו שם).
ביליתי איתו יפה, עם בגד הים הכחול שלי.. אפילו טסנו יחד ליוון לפני הצבא ובאופן כללי אהבתי אותו מאוד.
אח"כ היה הביקיני התכלת עם החזיה המרופדת, איתו גם טסתי לטיול הארוך שלי באוסטרליה והמזרח, ובתאילנד קניתי את החום ההוא עם המשולשים שהתאים ממש יפה לשיזוף שלי וגם ממש התקשיתי להיפרד ממנו בארץ כשהוא כבר היה מפורר לגמרי, ואז היה הכחול עם הציורים וחזיית הקשירה בצוואר, השחור עם החזייה הענקית בהריון, ושוב אחד כחול כהה ועוד אחד אפור משולשים שהיה במבצע וגם אחד כחול עם חזייה מרופדת שלא היתה טובה עליי..
אף פעם לא היתה לי התלבטות אם לקנות ביקיני או שלם.. זאת אומרת, אף פעם, עד לפני שבועיים בערך.. כשהבנתי שאני צריכה לקנות בגד ים, והפעם, זה כנראה יהיה בגד ים שלם.
יש קטע כזה, בגיל מסויים, בד"כ כשאת כבר אחרי לידות ומרגישה שהבטן כבר לא מה שהיתה פעם.. ובכל פעם שאת לובשת ביקיני משהו שם כבר לא מסתדר לך.. וזה לא קשור לכמה את רזה או לא רזה, ומה הגיל שלך או איזה צבע הבגד ים.. משהו פשוט לא מסתדר טוב בעין.
כשסיפרתי לבנזוג שאני הולכת לקנות בגד ים שלם, הוא אמר שלדעתו אני עדיין לא צריכה..
אבל היה ברור לי שאני כן. ובכלל, יש כל כך הרבה נשים שנראות נפלא בבגד ים שלם, וזה ממש קלאסי ויפה ואני אמצא אחד כזה שייראה עלי נהדר ואפילו יחטב את מה שצריך, ואני אהיה כמו המדהימות האלה ממשמר המפרץ..
אבל בתוך תוכי היה עדיין קול קטן, קטנטן, שביקש בכל זאת לבדוק את הביקיני החדשים שבחנות – יש כאלה יפים וצבעוניים, ובגד ים שלם, נו, זה לא של הדור שלי בכלל ויש לי עוד כמה שנים..
וכל הדרך חשבתי לעצמי, מה זה התסבוך הזה שיש לי ולמה זה כל כך קשה לי לעבור את השלב הזה.. סה"כ עוד כמה סנטימטרים של בד כן?!.. אבל הכמה סנטימטרים האלה הם תקופה שלמה בחיים, הם ים עם חברים בשישי בצהריים כשחוזרים מהצבא, ומסיבות מטורפות באיים של תאילנד, ואוהל בכינרת עם הבנזוג כשעוד היינו סטודנטים, וחושה בסיני, ומלון באילת, וחופשה כייפית בספרד.. וכשאני עם עם הביקיני שלי אז אני אותה בחורה חמודה מהמסיבה בתאילנד שהחתיך הזה מדנמרק התחיל איתה, וההיא שהתערבה עם חברות בחוף הספרדי למי יש אומץ להשתזף בלי חלק עליון וגם זו שאספה צדפים בחוף של סיני כי זה נראה ממש יפה ורומנטי בתמונה..
ומה אני אהיה עכשיו?… רק אמא של? וההיא שמשגיחה בבריכה? או אולי זאת שיושבת מתחת לשמשייה ומחלקת פירות לכולם?.. האם זה מה שנותר ממני?…. נלחצתי קצת, אני מודה, אבל בכל זאת נכנסתי לחנות במטרה לעבור את השלב הזה.
הייתי שם אולי שעה, בחנתי את כל הקולבים והתעכבתי על כל פיסת בד שלוש פעמים לפחות. נכנסתי לתא המדידה עם חמישה דגמים שונים ולא אהבתי אף אחד מהם.. מסתבר שלא כל שלם הוא השלם המתאים, ולא כל שלם הוא השלם המחמיא ואם חשבתי על משמר המפרץ – אז כדאי שאני אוריד את הסטנדרטים שלי יפה חזרה ואשאר בתחומי הבריכה העירונית.
ואז, כשכבר התייאשתי כמעט לגמרי, ועמדתי להתפשר על משהו שלא ממש אהבתי, בעוד שאני מחכה בתור לקופה, ראיתי אותו! הוא היה שם כל הזמן ורק חיכה שאני אשים לב אליו, ואני ידעתי באותה השנייה שהוא חוזר איתי הביתה.
אז לפני הבריכה והפירות מתחת לשמשייה, לקחתי אותו לחופשה קסומה ביוון, רק אני והוא והים, שיהיה לו גם איזה משהו מיוחד להיזכר בו..
רק אני והוא והים.. בגד הים החדש שלי.
