השיעור הכי חשוב שלמדתי באוניברסיטה היה חלק מקורס כללי דווקא, בכלל לא במחלקה שלי. באולם ישבו 140 סטודנטים, בהם תלמידי שנה א' מהמחלקה לתולדות ישראל בבר אילן, שעבורם זהו קורס מבוא חובה לתואר ראשון. לבמה מולנו עלתה המרצה פרופ' ג'ודי באומל שוורץ. נושא הקורס היה "משנאה לרצח – קווי יסוד לתולדות השואה", ואנחנו התרווחנו בנוחות בכיסאות. נו, שואה. הרי כבר עשינו על זה בגרות וראינו רשימת שינדלר.
המרצה אמרה שבתחילת הקורס היא מבקשת 'ליישר קו' לגבי מה שאנחנו יודעים על השואה – להתחיל ממושגי יסוד. "כמה יהודים נרצחו בשואה?", היא שאלה, ומהקהל ענו לה: שישה מיליון, אולי שבעה מיליון. היא שאלה איך יודעים והתשובה לא איחרה להגיע – מחסרים את מספר הנשארים ממספר היהודים באירופה לפני השואה. "נכון", אמרה והתחילה לירות מידע.
מגובה במספרים, מסמכים, ספרים וביוגרפיות של מחבריהם, ובקול בוטח + מיקרופון, היא החלה להסביר לנו, הסטודנטים הצעירים, למה בשואה לא נרצחו שישה מיליון יהודים אלא 5.8 ומעלה (לפי מפקדי האוכלוסין), 5.8 ולא יותר (בהתאם למסקנת מכיני הרשימות למשפט אייכמן), בעצם 5.2 או אולי 5 מיליון (על פי ראול הילברג, חוקר התיעוד הגרמני, שסבר כי 200,000 איש הידועים כנרצחים ככל הנראה עברו לשטחי ברית המועצות ונעלמו תחת מסך הברזל), ואחר כך 4.9 (אם מורידים מהנמנים כקורבנות השואה יהודים שלחמו בצבאות נגד הנאצים), ואולי יהיה יותר נכון להגדיר זאת כ-4.8 (אם לא כוללים את מי שמת בשנות השואה בנסיבות טבעיות), ואם נהיה ממש מדויקים (שהרי השואה ייחודית בגלל הפתרון הסופי והוא החל רק ב-1941) אז 3.3 מיליון יהודים נרצחו בשואה. ובכלל, מספר היהודים שהופיע במפקדי האוכלוסין ב-1939 כנראה היה גבוה מידי, וקשה גם לומר שהמספרים לגבי מי שנשאר הם מדויקים, כיוון שבסוף המלחמה הייתה תופעה של אנשים שחששו מאוד להזדהות כיהודים, ילדים שלא ידעו שהם יהודים וכיוצא באלו.
יער לופוחובה – יער הילדים בפולין. כמה ילדים יהודים נרצחו בשואה?
המספר שישה מיליון, גילתה לנו, מקורו בידיעה שהופיעה בעיתון "הניו יורק טיימס" באוגוסט 1942 במאמר של יהודי בשם אוטו זונצברג שמעריך ש"עד סוף המלחמה הארורה הזו ימצאו את מותם שישה מיליון יהודים". היה זה אומדן בלבד. בשלב הזה, קהל הסטודנטים כבר נע בחוסר נוחות בכיסאות אך איש לא פצה פה.
המרצה סיכמה כי המספר המדויק של הנרצחים בעצם אינו משמעותי מבחינת הרצח הנפשע כיוון "שרצח הוא רצח הוא רצח". אם היה במישהו מאיתנו איזשהו קול פנימי שזעק מול הפחתת מספר הקורבנות הוא השתתק, והיא המשיכה והסבירה שהמספר משנה רק בגלל הסכם השילומים עם גרמניה, שהתקבלו בהתאם לקביעה שהיו שישה מיליון נרצחים. "בכספי השילומים", הפטירה ביובש, "משתמשת מדינת ישראל כדי לעשות שואה לערבים".
או אז קם גל מחאה באולם. מה פתאום? איך את אומרת דבר כזה? זה לא נכון! אי אפשר להשוות! הרוחות סערו. לא מעט סטודנטים כבר קמו ממקומם והתכוונו לצאת בכעס. היא היסתה את כולנו ואמרה:
זה היה תרגיל קצר בהכחשת שואה.
"על מה שאמרתי עכשיו אתם קופצים?" כמעט צעקה עלינו, "ועל זה שאני עומדת מולכם כבר שעה וחצי ומסבירה לכם איך בשואה נרצחו 3.3 מיליון יהודים ולא שישה מיליון, אין פוצה פה ומצפצף? אתם יודעים כמה עובדות לא נכונות מסרתי לכם במשך כל ההרצאה?
בשואה נרצחו שישה מיליון יהודים.", היא חזרה על המשפט האחרון שלוש פעמים.
"למה קפצתם רק עכשיו? כי על המציאות שבה אתם חיים אתם יכולים להתווכח איתי, אבל על ההיסטוריה – לא. אין לכם מושג. מול הכחשת השואה הנמרצת שמתרחשת היום בעולם אין לכם מענה. לכן, גם אם אתם חושבים שאין לכם מה לחפש פה בקורס המבוא חובה הזה, ושאתם יודעים על השואה את כל מה שצריך לדעת או שנמאס לכם לשמוע עליה – יש לכם עוד הרבה מה ללמוד וכדאי שתגיעו לקורס."
"ועוד דבר", הוסיפה, "אתם אומנם רק בשנה א', אבל זה לא אומר שאתם חייבים להאמין לכל דוקטור או פרופסור או מה שכתוב בעיתון או בספר. תבדקו, תחקרו, תשאלו, תטילו ספק, אבל תזכרו: בשואה נרצחו שישה מיליון יהודים."
"כי בזכירה סוד הגאולה" (הבעל שם-טוב) צילומים: נחמיה סגל
—
רחלי סגל, "מתנחלות ברשת".