השיטה שעזרה לי להפסיק לצעוק על הילדים

הילדים שלנו, הם היצורים שאנחנו הכי אוהבים בעולם.
אז למה אנחנו צועקים עליהם?
ולמה גם אחרי שייסרנו את עצמנו במחשבות של למה עשיתי את זה,
אנחנו חוזרים ועושים את זה שוב?

פעם קראתי ספר

שהיה בו משפט שאמר

'אנחנו צועקים כי אנחנו לא בשליטה'.

בהתחלה, לא הבנתי..

מה הקשר בין שליטה לכעס?

ככל שעבר הזמן,

שמתי לב שהרגעים בהם אני כועסת

הם באמת הרגעים שבהם אני לא מצליחה לשלוט בסיטואציה.

וזה קורה כל כך הרבה פעמים עם הילדים.

למשל כשביקשתי מהבת שלי

לאסוף את כל הבובות שהיא פיזרה בבית

והיא החליט שזה לא מתאים לה,

כי כרגע יש לה תכניות אחרות.

או כשהבן שלי פתח את הארון

כדי לקחת עוגייה לפני ארוחת הצהריים

וכשאמרתי לו שאני לא מסכימה

ושישמור אותה לקינוח אחרי הארוחה

הוא ענה לי "אני לוקח"!

איך אפשר לא להתעצבן?

אז התשובה שלי היא שאפשר.

אמא יקרה,

תחשבי על הילד הזה,

בן 4

שאמא שלו בגובה 1.70 מ'

והיא צועקת עליו.

איך היא נראית בעיניו?

תחשבי על זה רגע,

כשאדם צועק, הוא משדר חולשה.

דווקא כשאת מדברת בשקט את משדרת חוזק.

אחרי שהבנתי את זה עשיתי ניסוי.

באותו יום,

כשהבן שלי חזר הביתה מבית הספר,

זרק את התיק בכניסה

ורץ לטאבלט

חיכיתי רגע ונתתי לו הזדמנות

לקחת את התיק לחדר מעצמו, בלי שאבקש ממנו.

כשזה לא קרה,

במקום לצעוק לו מהמטבח

'נו…מה עם התיק? קח אותו כבר לחדר'

התיישבתי לידו בספה, בזמן שהוא ראה איזה סרטון ביוטיוב

ואמרתי לו בשקט:

'חמוד שלי, קח בבקשה את התיק לחדר'.

אפילו אני נדהמתי מהתוצאה.

הוא פשוט עצר רגע,

לקח את התיק וחזר לספה

להמשיך לראות את הסרטון.

זה עבד!

מאז, ניסיתי את השיטה הזאת

בעוד הרבה סיטואציות אחרות.

עכשיו רגע,

תביני,

כמו כל דבר בחיים,

גם זה לא תמיד עובד.

החוכמה היא, שגם ברגעים האלה

שזה לא מצליח,

לא נצא מדעתנו

ולא נחשוב

'אחרי כל מה שעשיתי בשבילו, הוא לא שם עלי?'

אז אם ביקשת ממנו בשקט

להחזיר את התיק לחדר

והוא בחר להמשיך לראות את הסרטון,

את יכולה להתחיל לצעוק ולכעוס

או לבחור באחת מהאפשרויות הבאות:

  1. להשאיר את התיק שם, ולסמוך עליו שהוא יעשה את זה מתישהו.
  2. אם עבר זמן, וזה ממש מפריע לך, לקחת את זה בעצמך.

אבל..אם בחרת לעשות את זה בעצמך,

תעשי את זה באהבה ובלי מחשבות שליליות.

אל תרגישי מושפלת – תזכרי שזו בכלל לא הייתה הכוונה שלו.

אל תחשבי שעכשיו הוא יתרגל ולא יעשה את זה יותר בחיים –

כי כל עוד את תראי לו שלא התייאשת ממנו,

ותמשיכי לבקש את זה בשקט ובנועם גם בפעמים הבאות

יגיע היום שהוא יראה אותך מרימה את התיק ויגיד לך

'חכי אמא, אני אקח את זה'.

כשהדברים יתנהלו בכבוד

זה יהיה הדדי.

תראי להם שאת מכבדת אותם

והם יכבדו אותך בחזרה.

הרי מה בסופו של דבר אנחנו רוצים?

יחסים טובים איתם גם כשהם יהיו גדולים.

אז האם הויכוחים הקטנים האלה

והכעסים על שטויות

מקדמים אותך לעבר המטרה הזו?

תלמדי לבחור את המלחמות שלך.

לא על כל דבר חייבים לריב.

תנסי, לפעמים, לראות גם את הצד שלהם

אולי תצליחי להבין שאם היית במקומם באותו רגע

היית עושה בדיוק את אותו הדבר.