"השופט" של שי אספריל – תבואו רעבים לספרות איכותית. כשתסיימו אותו (אתם תבלעו אותו תוך כמה שעות) אתם תשארו עם הרבה חומר למחשבה על החיים, על מוסר, על טוב ורע, על נכון ולא נכון, על גורל, ו "מה אם" …
את הספרקיבלתי לשם סקירה ומהרגע הראשון לא יכולתי להניח אותו. לצערי עד היום לא שמעתי על אספריל אך נראה כי מדובר בסופר נדיר בכתיבתו.
כריכת הספר ממגנטת. העין הגדולה שמביטה מבין גוונים של כחול וסגול כמעט כמו ציור תלת מימדי שמנסה לשאוב אותי פנימה אל תוך עומק המים, ואכן תוכנו מצליח לעשות כן.
העלילה מסופרת מכמה נקודות מבט ובכל פעם הקורא נחשף לנקודת מבט אחרת, סצנה אחרת. כל אחת מהדמויות חווה את אותה המציאות בצורה אחרת. על אף ששם הספר הוא "השופט" היה מצופה כי יהיה מדובר בסיפור עלילתי על שופט, בעל התפקיד, אך לא כך הם פני הדברים. אספריל מעניק תשומת לב כמעט שווה לכל הדמויות המרכזיות בעלילה ואט אט שוזר אותן אחת בשניה. נראה כי אספריל רוצה לרמוז לנו כי אין כזה דבר "צירופי מקרים" וכי הכל אפשרי בחיים האלו ואולי המסר הכי חשוב הוא כי עלינו לשקול היטב את הבחירות שאנחנו עושים.
התנהגות הדמויות מתעתעת ומעוררת דילמות (חלקן מוסריות) תוך כדי קריאה. לאורך כל הספר הרגשתי מעין שותפה שקטה המאחלת לדמות זו או אחרת שתבחר בדרך מסויימת, הדרך שלדעתי היא הדרך הטובה והנכונה. משהדמות לא בחרה כמוני עלתה אצלי רמת המתח לקראת העתיד לבוא בעמודים הבאים.
הספר הזכיר לי מחזה. מעבר סצנות בין פרק לפרק. אין רצף אחיד של קריאה ובכל פעם שהנה זה מגיע איזשהו "פיק" לדמות מסויימת, לעלילה, אספריל מחליט לעשות "קאט" ולהעביר אותנו לסצנה הבאה ומשאיר אותנו במתח עד שנפגוש שוב מתישהו בעתיד את הדמות שנותקנו ממנה כרגע. ואז זה קורה שוב, ושוב, ושוב.
לצד עלילת הסיפור, וכעורכת דין במקצועי, נהניתי מאוד מהשפה המשפטית העולה מהספר ומשלל המונחים המשפטיים ש"דיברו" אלי מבין השורות. כמו כן ועל אף שהספר אינו עוסק כאמור במקצוע השפיטה "פר אקסלנס" הרגשתי שאני מציצה אל מאחורי הקלעים של מקצוע השפיטה ודמות השופט כאחד האדם.
ספר מרתק ושאינו מאכזב. כתוב היטב, עלילה סוחפת ומסקרנת עד השורה האחרונה.