הר האושר / אמיר גוטפרוינד

הספר האחרון של אמיר גוטפרוינד ארוג מהחומרים המוכרים, הנהדרים שלו

בחורה עם מחשב נייד

הר האושר אמיר גוטפרוינד

אנסה לכתוב את הפוסט הזה כאילו אמיר יכול לקרוא אותו; כאילו לא שיתפתי את אמיר בפוסט מפרגן שכתבתי על 'אגדת ברונו ואדלה', ומיד אחר כך נודע לי שהוא חולה-סרטן והרגשתי כל כך מטופשת; כאילו לא איחלתי לו שינצח את הכלבה המרושעת מתוך אמונה שלמה וכנה שמשהו טוב יקרה בסוף – שהוא יהיה כמו אחת הדמויות שלו, שהן ארציות מאוד אבל כל העת מרחף עליהן צעיף דק של פנטזיה; כאילו המוות שלו הוא אקסטריטוריאלי ואפשר לקרוא את שם הכותר 'הר האושר' בלי לאבד רגע את הנשימה מהמחשבה על הפער בין השם ובין מה שקרה אחר כך. ואולי יש אושר בקצה החיים?

באתי לפרגן ויצאתי מדברת על עצמי. לא לזה התכוונתי – האבל אינו פרטי שלי, הרי לא הכרתי את אמיר באופן אישי. אבל כשספר נוגע יש איזו תחושה שאֶנְזים מנפשו של הסופר קשור בנפשי שלי, כאילו שיתפנו איזו הבנה על העולם, כאילו נוצרה בינינו אינטימיות.

הספר ארוג מהחומרים שהם בדי אן איי של הכתיבה של אמיר: הומור דק, אנושיות חמה, מידת אבסורד, כמות ניכרת של הפתעה, עלילה מסקרנת, דימויים עשירים, שילוב נפלא של קצוות השפה שפותחת בַּארצי ומתרוממת לגבהים שמי מכיר, מי יודע.

הדק, האנדרסטייטמנט, המסתתר מתחת לגלוי – כמה נפלא. כמה הכתיבה של אמיר נהדרת, בעיקר בהווה הישראלי, כשהכול מוטח לפרצוף באוברסטייטמנט ובשעטה עדרית לתוך הכיס הפרטי ולנבכי הנשמה שלנו.

אני לא יודעת מה עושים במצב הצבירה של אחרי החיים אבל אם יש דבר כזה, אני מוסרת לך אמיר תודה עמוקה ששיתפת אֶנְזים אחד מנפשך היוצרת, שגרמת לי עונג וצחוק, שהערת משהו בנפשי, שעוררת מחשבה ושיצרת געגוע לספרים שלא תכתוב עוד.

 הר האושר אחורי

מרב

http://www.kinbooks.co.il

http://on.fb.me/1R9kK2f

מרב שני
צורכת ספרים לוורידים. עורכת לשון. מילים מוגבלות כל כך אבל כשהן מצליחות לדייק לרגע, זה אושר אחד קטן.