(קרדיט תמונה By a href=commons.wikimedia.orgwindex.phptitle)
רחוק רחוק לקרוב ממש.
העבריים הישראליים בדימונה
דימונה. דימונה היא מקום שעוברים בו די מהר בדרך לאילת . מקסימום עוצרים בתחנת הדלק לקנות קפה ובמבה לילדים הצורחים לפיפי…
דימונה סחופת המדבר, היה קר. מדבר. היה חם כי האנשים המופלאים והמיוחדים האלה שם בקהילת בית שלום קיבלו אותנו באצילות זקופת גב, ביופי החיצוני והפנימי שלהם. והיה חם ועדין ומעניין.
התחושה הזו של הניקיון הפנימי והחיצוני שורה שם בכל פינה. מקום אקולוגי בכל מובן ואופן. החל מהניקיון הפיזי של השבילים, של המבנים הפשוטים עד צבוט הלב המסוידים, צבועים, עטופים ביריעות מתוחות ומדודות על הסרגל. הצמחייה העדינה שנראה שכל עלה וכל גבעול מטופח בידיים אוהבות.
(קרדיט תמונה http://africanhebrewisraelitesofjerusalem.com/?page_id=15)
המתקנים המיוחדים לבישול סולארי שמסתבר שמוציאים דישים טעימים טעימים בטעם השמש- לפי דליה המיילדת שהדריכה אותנו בשבילי החיים שלהם. והכביסה התלויה על חבלים במסדר יקה של מתוח מתוח בבגדים שנתפרים כמעט כולם מכותנה או מצמר בלבד, בלי עניינים סינטטיים ותפורים במתפרה המקומית שבה נתפרים לכולם הבגדים המתאימים. מי שיודע/ יודעת לתפור יעשה/תעשה לביתה. מי שלא- תיעזר במי שכן מיומנת על המלאכה. והבגדים מאד צנועים וססגונים.
וכך עם המיילדת היפהפייה מעין קלאופטרה מודרנית בשלוה של נסיכים טיילנו ודיברנו והשתאינו על האופציה הזו של החיים.
ומה זה כולל.
חיים בקהילה עם חוקים מאד ברורים. קהילה המאמינה בחוקי התורה ובמצוותיה. לפי התורה שבכתב. החוקים כוללים תזונה טבעונית מחמירה, צום בכל שבת, כן ביום שאנחנו טוחנים ומתאבסים עד התפקע שם צמים. כל שבוע… וואי די מי…
החגים הינם חגי ישראל המקובלים למעט העובדה שראש השנה נחוג בקהילה הזו בחג הפסח. כי זה מה שכתוב. ניסן הוא ראשון לחודשי השנה וראש השנה של תשרי הוא חג תרועה. חג של חשבון נפש והתכנסות לקראת החורף.
נוספו עוד 2 חגים למנין החגים שלהם ואחד מהם הוא חג השיבה. כן השיבה שזרקה בשערות המבוגרים. את זה חוגגים.חוגגים את החג הזה כי הדיבר: " כבד את אביך ואת אימך למען יאריכון ימיך" מתבצע בגלל העובדה שאביך ואימך הם זקני וחכמי הבית שלך. שזקני הקהילה בגלל גילם, ניסיונם והפרספקטיבה השקולה שלהם הם המדריכים. והמצווה לכבדם נובעת מצד ההשקעה לטווח ארוך. שאם תקשיב לניסיונם וחכמתם של הזקנים- והם לא באמת צריכים להיות זקנים- העתיד שלך יהיה טוב. באחריות. אז לזה יש חג…
וענייני התזונה. הכושים העבריים טבעונים אדוקים. כולם. והאוכל טעים נורא. ממש ממש טעים.
והלידות. והבריאות? התפישה אצלם היא מניעתית. קודם כל לשמור על הבריאות . בדרך החיים, בתזונה המשובחת הנקייה והטעימה. בפעילות גופנית מסודרת…העיניים נפקחו לרווחה בתדהמה למראה חדר הכושר בקהילה. אם הכל מסביב פשוט בפשטי פשטות חדר הכושר מצויד במילה האחרונה. המכשור הכי הכי , והשוס, כל חבר/ חברה בקהילה חייבים ללכת לחדר הכושר 3 פעמים בשבוע ובשאר הימים לעשות פעילות ספורטיבית אחרת. טיול רגלי בהרים הסמוכים, יוגה, פילאטיס…
וכך עוד ועוד ועוד ועוד. צריך להבין שהתנאים הסגופים הללו נובעים מכמה סיבות. קודם כל ההיררכיה המנהיגותית נשמרה אצלם כמות שהיא מימים ימימה. האמונה בתורת ישראל ,הגאווה ה"לאומית", אנחנו צאצאי העבריים, נשמרה גם כי הם רצו לשמור עליה ובעיקר בגלל שהקבלה שלהם בארץ היתה מאד מאוד , בלשון המעטה, מסוייגת. כיוון שלקח המון זמן עד שהממסד הישראלי הסכים לשתף אותם כתושבים במערך הסוצאלי/רפואי/צבאי במדינה הם לא יכלו , גם אם רצו, להתערות במדינה. אף אחד לא דרש מהם לשנות את שמם כי פשוט לא הסתכלו עליהם כחלק מהעם. אי אפשר היה להם, גם לו רצו, לשנות את התפישות החינוכיות שלהם כי מערכת החינוך לא קיבלה אותם לתוכה והם נשארו בתוך המערכת שלהם… אז מי ששולט בחינוך מתווה את תפישת החיים של הדור הבא. ובענין הלידות גם כאן לא היתה כניסה. ומה שנשאר הוא מעין נווה מדבר של שילוב של פעם והיום בצורה, שלפחות על פניו ובדרך שבה זה הוצג בפנינו היום , בצורה כמעט אידיאלית.
מיילדות למדו אצלם מתוכם. היום יש 8 מיילדות בקהילה עוד 5 בתהליכי הכשרה. האישה , שמרגע שנכנסת להריון נקראת "אימא" נכנסת להשגחה מיוחדת ותומכת שנמשכת לאורך כל תקופת ההיריון. דבר ראשון מבחינה תזונתית. דיאטה ברורה ומסודרת של אבות מזון וטוהר האוכל. משטר נעים נעים של עיסויים, של פעילות ספורטיבית מתונה המותאמת להריון. ותוך כדי בדיקות שגרתיות במערכת הרפואית הקונבנציונאלית. כך שאם מתגלה שיש משהו שאינו תקין או שיש לו סיכוי להיהפך ללא תקין , המסגרת התפישה המניעתית תתהווה תכנית פעולה שמתאימה למצב של האימא הצעירה הזו. שינוי נוסף בתזונה לייצוב לחץ דם שנראה שעלול לעלות, אולי. סכרת הריונית מטופלת בכל האמצעים הנדרשים, צמחי מרפא, תזונה, פעילות גופנית ותפילות ועבודה רוחנית..
וכך הלאה וכך הלאה. הרעיון הזה של שמירה על בריאות טובה במהלך ההיריון , רעיון כזה נחשף בפני במפגשים שלי עם מיילדות מסורתיות ברחבי העולם. במסע האחרון שלי למאדאגאסקר ארבעת המיילדות שדיברתי איתן באזורים שונים באי , כולן הדגישו את העבודה בתקופת ההיריון. כל הזמן ניקרה בי המחשבה איך יתכן שאין יותר תקלות בלידות במקום כל כך נחשל מבחינה רפואית. שוב ושוב תיארו לי המיילדות הללו את השמירה על האימא הצעירה. על צמחי מרפא ומרקחות, על עיסויים וטיפול מניעתי. והנה , הפלא ופלא , גם הרחק הרחק מכאן, בדימונה- זו התפישה. והמלאך היפהפה הזה, המיילדת הקסומה הזו סיפרה כי מאז עלייתם לארץ בשנות ה70 לא איבדו כאן תינוק אחד וגם לא אימא אחת בלידה. טוב הציניות הקופצת בראש חוצות לוחשת לי באוזן שזה בטח מוגזם. אבל אם אשים בצד את הציניות ואשמע את הדברים כהווייתם זה נשמע ממש הגיוני… וזה לא שהן לוקחות סיכון בלידה. אם את – כמיילדת נמצאת בקשר של הכרות מאז שהאימא הצעירה נולדה בעצמה, ואם את ליווית אותה בכל הדרך שלה בהריון הזה ובהריונות הקודמים, סביר להניח שבניסיונך הרב תדעי לזהות , גם כי הן ממש "מכשפות" יודעות ,שקורה משהו אחר ממה שצריך לקרות. ואין להן שום בעיה להעביר את יולדת החדר לידה להמשך הלידה בבטחה עד שפעייתו של הרך הנולד תביא לנו נשימה עמוקה וחדשה ורגועה שעוד נשמה היגיעה לכאן בסבבה.
והלידה, באותה פשטות נקייה של אמונה בבורא עולם, באותה פשטות וצניעות בהתנהלות הגופנית , הלידה הזו בתוך מרחב מוגן, אוהב, מכיר ומכיל מתנהלת לה בקצב הנכון והמתאים לאימא הצעירה הבאה בשערי האמהות החדשה או המתחדשת.
אחרי הלידה תשהה האימא ב"בית החיים" הזה (כך נקרא מרכז הלידה) במרחב הלידה בחדר , צימר!!! לשבועיים. כל מחסורה ימולא, אוכל, ניקיון, טיפול מסור להבראתה. באותו זמן ידאגו לביתה , לילדיה האחרים. ובמשך 40 יום אחרי לידת בן ו80 יום אחרי לידת בת חברותיה, משפחתה, הקהילה כולה תדאג לאוכל, לניקיון, לכביסות ובישולים, לילדים …..אוי…אלוהים….אפשר להצטרף?…….
והמיילדת עצמה, אחרי הלידה , תקבל מחברותיה עיסוי כדי לחזק אותה אחרי העבודה הקשה והטובה שעשתה…