הרווח בין ההודעות

Screen Shot 2020-03-11 at 16.58.45

אל הסוכריות שורד מוסנזון מפזרת בעולם נחשפתי בנערותי כשקראתי את ספר שיריה החום והצבעוני ״דברים שצריכים לעבור״.

בספרה החדש, ״הרווח בין ההודעות״ שזורים שירים והפרוזה מונחת בו כשיר.

זהו סיפור על אהבה, וסימני שאלה שלעולם יוותרו ברווח שבינו לבינה. אהבה שהיא סוד. סוד שהוא ממתק. ממתק שהוא כואב וכאב שהוא אי וודאות של אמון באדם.

בסיפור אין שמות. יש אותו, ויש אותה. יש את אשתו ויש את הקוסם. ולכולם יש תפקיד במארג הזה שבתוכו נוצר רושם האהבה. ואולי הספר נעדר שמות כי הגיבורה היתה חלק מרטוריקה שגורה בפי האיש, שלעולם יאהב נסיכה בעולם שכולו אבירים ונסיכות.  על הנוחות ועל העוורון וכמה נועם יש בשניהם וכמה כאב הם מסבים כשמביטים עליהם מצידה השני של האשלייה.

ובתוך כל הרומן הזה, אף מילה על מוסר, שום הגדרה על אסור ומותר ורק התמסרות מוחלטת, תוך עוורון, לאהבה שהגיבורה כל כך צמאה לה.

זהו רומן סרקסטי על אהבה.

כמה מפניני הספר:

״אף אחד לא טורח להודיע לנו שתקופה מסתיימת״

״באהבה שלנו אין שום דבר כזה ידוע, ממוסגר ומובן, אבל יש בה רק מכל השאר.״

״דוקא להיות מאוהב, חשוף ופגיע הוא הנחשק על הפלנטה הזו.״

״כמה לא מנומקת ובלתי הגיונית היא הכמיהה למצב הזה.״

״להיות מאוהב זה ללקות בעוורון זמני.״

״האצבעות שלך ממשיכות לשרטט את תווי פני.״

״נוכחותך שולפת מתוכי את הרכות שאופסנה בארון המעילים לזמן ארוך מידי״

 

Screen Shot 2020-03-11 at 16.58.45

הוצאת זהות ושפה