הקסם המסתורי של הלב

מגביל פתיחת חלון

קצת ארוך, אבל שווה קריאה!!!
לפני תשע שנים עשיתי את חג הסוכות במרוקו,
הגעתי לשם בעקבות חלום שחלמתי
ואת החלום חלמתי בעקבות סדנה
שעשיתי חודשיים קודם לכן.
והסיפור שהיה כך היה..
ב2010 השתתפתי בסדנת קונסטלציה משפחתית,
(למי שלא יודע מדובר בסדנה שהתהליכים בה
משפיעים על המבנה העמוק של הסדר בשושלת המשפחתית)
באותו זמן התמודדתי עם אתגר גופני באזור צ'קרת השורש.
האזור שקשור – בהישרדות ובקשר השורשי שלנו עם המשפחה.
עברתי סשן בנוכחות הקבוצה,
אבי וסבי עלו מאוד חזק בקונסטלציה,
המנחה היה רגיש וקשוב לכל ניואנס,
הוא הזמין למרחב מישהי שיצגה עבורי
את אדמת מרוקו.
הייצוג שלה הציף אותי בדמעות.
משהו נגע בי, התרגשתי מבלי להבין למה,
אני, מרוקו? מעולם לא הייתי שם.
בעודי מנגבת את הדמעות, המנחה אמר לי
"את אוהבת את מרוקו".
גם אבא שלך אהב את מרוקו וגם סבא שלך.

הבטתי במנחה המומה, נזכרתי בכל הפעמים שאמר לי אבי
"סבא שלך, אהב מאוד את מרוקו, הוא לא רצה לעזוב."
תמיד הרגשתי שהצער וחוסר ההשלמה
שלו, הם אלה שגרמו למחלתו בגיל צעיר.
והנה אני כאן, עומדת ומכירה באהבת
המולדת של אבא שלי ושל סבא שלי ושלי.

התהליך שעברתי באותו יום השפיע באופן עמוק על גופי שנרפא,
זמן קצר לאחר מכן.

שבועיים לפני סוכות של אותה שנה, חלמתי את החלום הבא:
אני קוטפת אתרוג מהודר ויפה ונותנת לאבא שלי.
תמונה אחרת מאותו חלום אני רואה מקום מלא ירק,
בתים משתקפים מתוך ההרים.
ארבעה ימים לפני חג הסוכות,
באופן מפתיע נתקלתי בפרסום על נסיעה למרוקו.
גל של התרגשות הציף אותי, כן, אני טסה,
זה מיד היה לי ברור!
אחרי יומיים כבר היינו במרוקו.
את מרקש הכי אהבתי, הרגשתי שאני בסרט
של אלדין, בתים אדומים,
שקיעות מרהיבות שצובעות את השמים
בקסם שכישף לי את כל החושים.
כשהגענו למרקש עיר הולדתו של אבי,
היה זה ערב שישי, נכנסנו לביה"כס היהודי
ומה רבה הייתה ההפתעה שלי,
שראיתי כי כל הסוכה מקושטת
באתרוגים גדולים.
שאלתי את אחד האנשים שהיה שם,
מדוע יש כ"כ הרבה אתרוגים כאן?
הוא חייך ואמר לי "מרוקו ידועה
באתרוגים המובחרים שלה".
נזכרתי בחלום, בסדנה שעברתי,
והרהרתי על המשמעות הסימבולית
של האתרוג, שמסמל את מהות הלב,
את הידיעה!
ידיעה מורגשת לרוב כזיכרון שמתעורר
מחדש ומלווה בהרגשה של כן פנימי,
התרגשות, דמעות רוויות שמחה ויופי.
הלב זוכר את מה שהשכל שכח!
הבנתי את המשמעות העמוקה של הריפוי שעשיתי,
רפאתי את הקרע והנתק שעבר סבא שלי ואבא שלי
בנסיבות שאילצו אותם לעזוב.
נזכרתי באמת עמוקה –
אהבה לאדמה- אדמת מרוקו שממנה
באו אבותיי, הכרה ואהבה בשורשים שלי.

כשנסענו ממרקש הגענו למקום שניקרא אוריקה,
מקום שופע ירק,
הבתים התגלו בו מתוך ההרים בדיוק כמו בחלום.
למראה המקום עלתה בי צמרמורת, עליתי לאוטובוס שאני כולי מרוגשת,
ניסיתי לשתף את הקבוצה, בקושי הצלחתי לנסח את המילים שיתארו את החוויה שעברתי.
אחד הנוסעים, ששמע אותי מספרת על אוריקה,
אמר לי שהסיפור שלי מזכיר לו את המילה אאורקה- שמסמלת גילוי, הארה.
כשהגעתי לישראל שיתפתי את אבי על הביקור באוריקה,
הוא הביט בי במבט מלא פליאה ואמר לי, סבא שלי אבא של אבי,
הגיע משם.
באותם רגעים הרגשתי שנשקתי למסתורין והוא נשק לי בחזרה.
רצף האירועים המסונכרנים להפליא שיקפו לי את זרע האהבה שזרעתי בסדנה,
ומהו הקסם שמתזמן הכל יחד ?
זהו הקסם המסתורי של הלב שרוקם את המציאות באומנות מופלאה!