לגור בגולה זה מצב שאתה אף פעם, בעצם לא מתרגל אליו. לא חשוב כמה שנים אתה גר שם ~ והנה אני חוגגת או,טו,טו 30 שנות גלות בארה"ב ואני עדין לא מעכלת שלמרות שהבית שלי הוא שם. אני פה! כל פעם מחדש ,אני שואלת את עצמי מתי אצליח לצאת לפנסיה בארץ? אבל בנתיים, הפנסיה מתרחקת ואני נוסעת כמה שאני יכולה ל"מלוי מצברים" בישראל ,אבל ולעומת זאת ישראל מתקרבת יותר ויותר , ראשית כמות הישראלים בוואלי פשוט עצומה, עברית את שומעת בכל פינה, כולל הנהיגה המוטרפת ,לפעמים אני בפירוש מזהה נהג או נהגת ישראליים, מין סוג של ארוגנטיות ישראלית ידועה, ובישראל כמעט "מקובלת", עם מישהו "מתפלח" לתור בבית קולנוע אני כמעט בטוחה שהוא ישראלי , לפעמים אני אפילו שומעת איזו תגובה על איך "שיחקו אותה" והצליחו "לחתוך" את התור לא גאה בהם פה, לפעמים ממש לא נעים לי ! ובכל זאת באנסינו שבעמק לוס אנגלס יש מקומות כמו "איציק הגדול" , מקום שנקרא "שלוותה" שאפילו לא דומה ל"אחותה" בנמל תל אביב נושק ים גלים אבטיח ונירוונה , מספרות ישראליות בשפע מכל הסוגים , חנויות הסופר הכשרות בכל פינה ,"סטימצקי" הצלחה אדירה ל"קפה ארומה", "שופר סל" מלא מצרכים ישראליים ,מלא בתי כנסת, ברחוב שמוביל לבית שלי בטרזנה יש נחיל מתפללים, ביום שבת ובחגים הרחובות מלאים ביהודים ,חובשי כיפות ועטופי טליות לפעמים בא לי לצלם אותם אבל לא נעים לי אחרי הכל שבת~אז לפעמים אני יודעת שזה לא היה קל יותר באם לא היו מסביבי כמות האנשים שיש כרגע אבל מצד שני אני לא מוצאת פה שום מישהי שחובה עלי לדבר איתה כל יום ,ממש לא! יש לי מלא אנשים שאני מכירה חברים וחברות לקפה אבל אני לא יודעת אני מרגישה גלות מנוכרת בכל אופן במקרה שלי~
והנה ערב יום כיפור, יש משהו בלראות ערימת נרות נשמה שמתכלה מהר מהמדפים ,והסופר סל שוקק לו בקדחנות של טרום חג ~ אבל את הכבישים פה לא "משתיקים" כמו שקורה בישראל מה זה מדהים ללכת על רחוב כמו דרך חיפה ברגל ובלי לחשוש ממכוניות ,ממש כיף רק בישראל~
חתימה טובה~
