"צריך לקום מהמיטה,
צריך לגמור את החביתה.
צריך לצחצח שיניים.
צריך להסתפר,
צריך להיזהר,
צריך לנוח בצהריים.
צריך לסדר את החדר,
צריך לעטוף את הספר,
צריך לשמוע בקול ההורים.
צריך להתרחץ,
צריך להתאמץ,
צריך להכין שיעורים.
צריך ללעוס לאט לאט,
צריך להיות נחמד,
ולהגיד לאן אתה יוצא.
צריך וצריך,
ומרוב שהצטרכתי –
כבר שכחתי מה אני רוצה"
מכירים את השיר הנפלא הזה של יונתן גפן? גם אם לא, את הצריך הזה אתם בוודאי מכירים. זהו שיר ילדים, ואכן, עולמם של ילדים מלא וגדוש בצריך, ואנחנו, ההורים, אנחנו המקור לכל הצריך הזה (או לרובו). ונכון שאנחנו רוצים את טובתו של הילד: שיזהר, שינוח, שיצחצח שיניים, ובכל זאת, כשמסתכלים על זה מנקודת מבטו, זה מרגיש עמוס, נשלט מבחוץ, מנותק מבפנים.
אבל לא על הצריך הזה רציתי לדבר, אלא על הצריך האחר. הצריך שלנו, המבוגרים.
הילדים שלי לפעמים אומרים לי, אני כבר רוצה להיות גדול/ה, כי הגדולים מחליטים על עצמם ועושים מה שהם רוצים.
האמנם?
גם אנחנו מוקפים בדורשי שלומנו. חברים, חברות, הורים, בני זוג, יועצים ומטפלים. והם מייעצים לנו, חולקים מנסיונם, מחוכמתם, מכוונותיהם הטובות. לעתים קרובות אנחנו מבקשים, והם נענים בשמחה.
אז כשאנחנו מספרים על קושי, הם אומרים: צריך להיות חזקים. צריך לראות את חצי הכוס המלאה. צריך לעשות משהו. צריך פשוט להגיד לא!
וכשאנחנו מספרים על קושי של הילד שלנו, או על קושי שלנו מולו, הם אומרים: צריך לאהוב את הילדים כמו שהם. צריך לקבל אותם. צריך להציב גבולות ברורים. צריך לדובב אותם. צריך לתת להם הרגשה שהם רצויים. צריך לא לתייג אותם. צריך לדבר עם הגננת. צריך להרגיש טוב עם עצמך כאמא, כאבא, להיות שלם עם הבחירות שלך. צריך לסלוח לעצמך. צריך להתעלם ממה שאחרים (ההורים שלך, חמותך, האמהות בגן, האשה שעברה ברחוב, או בפייסבוק) אומרים. צריך להפריד בינינו לבין הילדים. צריך להתגבר על רגשות האשם. צריך לתווך בין אחים. צריך להניח להם לפתור את הבעיות שלהם בעצמם. צריך לשחרר (!). צריך לעודד את הילדים.צריך לדעת מה נכון לך ומה טוב בשביל הילד שלך. צריך לאהוב אותם, בדיוק כמו שהם.
ומה אם ביום שלישי לא בא לי? ומה אם קשה לי כל כך לשאת את ההתנהגות הזו של הילד שלי? ומה אם אני לא יכולה לסבול את עצמי כשאני מתפרצת בצורה כזו? ומה אם מה שזרקה לי האמא ההיא מהגן מהדהד אצלי בפנים ולא נותן לי מנוח? ומה אם אני לא מצליחה לעשות את מה שצריך?
כשמשהו בתוכנו מרגיש לא טוב, כשקול ביקורתי פנימי נוזף בנו שוב ושוב, כשתחושה קשה מנסה להשתלט עלינו – להגיד לנו "צריך" לא יעזור. להפך, אותו קול פנימי שאומרים לו "צריך" רק יתקומם עוד יותר, יתגבר בפנים, ואולי יביא חברים: אם אני מרגישה שאני לא יכולה לסבול את הילד שלי במצב הזה (וכן, זה קורה. כמעט לכולנו), ומסביבי, או בתוכי, נשמע קול שאומר שאני צריכה לאהוב אותו בכל מצב, אזי לתחושה הקשה שבי מתווספת גם תחושת אשמה נוספת, אני כל כך לא בסדר, אני לא כמו שצריך.
צריך, צורך, אמפתיה
אני רוצה להציע משהו אחר. מילה שונה, ממש במקצת: צורך.
אני רוצה להציע שבמקום לשמוע ולחשוב ולהגיד מה אני צריכה לעשות, אנסה לשמוע ולחשוב ולהרגיש מה הצורך שלי. למה אני זקוקה.
החלק שבי שמתפוצץ מההתנהגות של הילדה המתבגרת שלי, מה הצורך שלו? אולי הוא היה רוצה שמישהו יפסיק את זה. אולי הוא זקוק למישהו שיאמר לו – זה בטח לא פשוט לעמוד במתקפה הזו עכשיו, עם כל העומס שיש עליך ממקורות אחרים. אולי הוא זקוק לחיבוק, או לכתף לבכות עליה, או קצת להישען.
החלק שבי שרוצה לברוח מהילד שלי שנצמד אלי כל הזמן ולא נותן לי מנוח, מה הוא צריך? אולי הוא צריך קצת הפסקה, קצת חופש, אוויר לנשימה. אולי הוא זקוק לדעת שזה עובר, או שזה לא אשמתי. בטח גם הוא זקוק לחיבוק, או לכתף לבכות עליה, או קצת להישען.
למהלך הזה, של החלפת הצריך בצורך, של זיהוי מה שאנו זקוקים לו, קוראים אמפתיה. זהו סוג של תקשורת, דרך אחרת להיות עם אחרים, ועם עצמי. קודם כל עם עצמי.
זה לא פשוט. לא ככה חינכו אותנו. לא ככה גידלו אותנו. גידלו אותנו על הצריך הזה. אבל אפשר ללמוד, לתרגל, להקשיב.
אז בפעם הבאה שאת בקושי, לפני שאת מתחילה לגלגל בראש את כל מה שאת צריכה לעשות או לחשוב או לרצות, ואת כל המקומות בהם את נכשלת שם, האם תוכלי לנסות משהו אחר? האם תוכלי, במקום לשאול – מה אני צריכה לעשות? לבדוק: מה אני צריכה? למה אני זקוקה?
מוזמנים: הצריך הזה | יהונתן גפן ואריק אינשטיין
_________________________________________________
ענת גל-און, מנחה מוסמכת להתמקדות ולקונסטלציה משפחתית למבוגרים, ילדים ונוער מטעם המכון הבינלאומי להתמקדות בניו יורק
מוזמנים לבקר באתר התמקדות בבית – תהליכים אישיים ומערכות יחסים
בקרוב: קורס התמקדות בבית, קורס התמקדות (פוקוסינג) בסיסי ומעמיק בדגש על יחסים בינאישיים – כלים רבי עוצמה להבאת הקשבה, אמפתיה וריפוי למערכת היחסים שלנו עם עצמנו, ועם היקרים לנו. כל הפרטים כאן