הצעקה הראשונה

מה לעשות אם את לא יודעת לצעוק, אבל יש משהו שבוער בעצמותייך כל כך חזק שאת חייבת להוציא אותו החוצה? את תלמדי לצעוק, אבל לא דרך מיתרי הקול, אלא דרך האצבעות.

אני לא יודעת לצעוק.

המקסימום שאני יכולה לעשות זה להרים את הקול, וגם זה עולה לי בבריאות.

כשאני רוצה שישמעו אותי אני מחכה לשניה של שקט ואז פורצת בשטף דיבור מהיר שקשה מאד לעצור,

אבל לצעוק? זה לא.

אז מה עושים כשיש לך משהו חשוב להגיד, ואת חייבת לצעוק אותו לעולם?

הצעקה שלי היא לא צעקה של כאב או תסכול, כפי שאולי אפשר היה לחשוב,

הצעקה שלי היא דווקא טובה, חיובית, אפילו נינוחה-

כי אם אני כבר בוחרת לצעוק- אני צועקת את הסיפור שלי.

אין צורך להכין את הממחטות, זה לא סיפור מהסוג סוחט הדמעות, גורף הלייקים או מועמד לאוסקר-

הסיפור שלי הוא של אישה שהתחילה לחיות את החיים שהיא רוצה, והפסיקה לתת למשקל לנהל אותה.

אישה שהרגישה שקופה, פרח קיר, חסרת כל ייחוד או עניין- רק כי היא לא חולקת את מידת 38 הנחשקת עם שאר החברות שלה,

אישה שהחזיקה את הקיום שלה על הולד, עד שלא תהיה שמנה יותר ורק אז תוכל לחיות את החיים שהיא באמת רוצה.

פשוט, לא?

זו המציאות שראיתי דרך עדשות המשקפיים שלי, מציאות פשטנית וחד מימדית.

ורק כשבחרתי להחליף עדשות, לורודות יותר, רכות יותר ומכילות-

הצלחתי לראות את עצמי באמת.

הצלחתי לראות מעבר למשקל, לראות את מי שאני- על כל החוזקות שלי. גם החולשות היו שם אבל הן כבר לא שלטו בי, ויותר מזה- הן כבר לא היו קשורות בשום אופן למראה החיצוני שלי,

רק כשהבנתי סוף סוף שהמעטפת החיצונית לא מעידה על מי שאני- משהו בי השתחרר ונפתח.

 Shani-1095

צילום: קרן שם טוב 

זה נשמע אולי טריוויאלי, אבל בחיי שזה לא.

וברגע שהספקתי לתת למשקל שלי לנהל לי את החיים, התחלתי לחיות-

עשיתי את הסבת המקצוע שחלמתי עליה שנים,

התחלתי להתלבש כמו שתמיד רציתי,

ביטאתי את האישיות שלי דרך הבגדים,

עזרתי לנשים לראות את עצמן דרך עיניים טובות ומכילות,

ולאהוב את עצמן כמו שהן.

ואת כל הטוב הזה אני רוצה לצעוק!

ובהיעדר היכולת הווקאלית המתאימה,

אני בוחרת לצעוק את זה פה, ובכל מקום שאוכל-

וזה בדיוק מה שבאתי לעשות בקורס דיגיטליות בעסקים-

ללמוד לצעוק, אבל דרך המקלדת. 

Shani-0819

צילום: קרן שם טוב 

לשיעור הראשון הגעתי באיחור כי הקלישאה "אין לי מה ללבוש" החליטה לתקוף בכל הכוח באותו הערב,

פעם זה לא היה קורה- לא היתה שום דילמה! אם היו מכניסים אותי לאולם עם עוד 40 נשים חזקות, חכמות, חריפות ומוצלחות- הייתי מרגישה כמו פרח קיר במקרה הטוב או כמו טאפט במקרה היותר סביר, וככה גם הייתי נראית-

מתלבשת כדי להסתתר, להיטמע בקהל, רק שלא ישימו לב אלי.

אבל הפעם בחרתי אחרת, בחרתי לבלוט, להיראות, להיות נוכחת!

רק חבל שלא הודיעו לי שריפוד הכיסאות הוא אדום. יצא לי בסוף לוק של צבעי הסוואה עם הכורסא.

IMG_9909

צילום: גלית סבג

שני זהר סטייליסטית אישית
נעים להכיר, שמי שני זהר ואני סטייליסטית אישית. אני מלבישה נשים, נשים כמוני, נשים שאוהבות להיראות ולהרגיש טוב, נשים מלאות בעיקר בחיים ושמחה. אני מעניקה לנשים כלים להכיר את גופן, לעשות בחירות נכונות, להכיר צבעים, גזרות ועולם שלם שיגרום להן להרגיש נפלא ולהיראות מעולה! www.shanistyling.com