הצמה

בחורה עם מחשב נייד

 

 צמה

את אלון ואשתו חלי הכרתי דרך חברים משותפים כשנתיים לפני שנפטרה.  השניים נראו כמו יצאו מתוך ז'ורנל של יפים ויפות.  אלון כשמו כן הוא, תמיר וגבוה גבר מרשים, חלי, יפיפיה, חיוך כובש, מעוטר בטורי שניים צחורות מושלמות, עינים חומות גדולות, צוחקות.  תמיד בחברותא, עוד זוג או שנים.

חלי, צמה בהירה מעטרת צווארה, "צמה אינדיאנית" אופנתית, עשויה במיומנות של מי שעושה זאת יום יום, כתר שובה מבט.

בכל פעם היה אלון ביד אחת מחבק, כמו תומך מותניה ונתקנאתי בהם

"הזוג המושלם" או "הגבוה והיפה עם הצמה" כיניתי אותם ביני לביני.

דווקא בהם פגע חץ הגורל:  חלי חלתה, כן, במחלה ההיא, שלא שורדים אותה הייתי מתעניינת בשלומה, וחברתי היתה מעדכנת כיצד מצבה מדרדר והולך עד ליום בו נפטרה לאחר ייסורים

כשנתיים חלפו.  את אלון פגשתי במבואה של אולם הקונצרטים, שערו האפיר, קומתו התמירה מעט שחה והוא מציג בפני את זוגתו החדשה.

בסקרנות אני בוחנת, לשווא מחפשת, תרה אחר סימני חלי אל מול רעמת תלתלים שחורה המעטרת פנים חיוורות, קצה אף  מעוקל, עינים קטנות מתרוצצות, המביטות בי בחשדנות.

אנחנו יושבים ממש באותה שורה ואני מתבוננת בהם מאזינים למוסיקה.  זוגתו מנומנמת ראשה נוטה נשען על כתפו.  אלון, נראה חסר מנוחה. משתופף קדימה, שוב נשען אחורה.  חסר מנוחה אני מתבוננת בהם.  זוגתו מרימה ראשה, מביטה בו בשאלה, והוא מניד בשלילה, אך כל כולו נעוץ מוזרות בגב היושבת לפניו כאילו קפאו השד לפתע הבחנתי, בצמה "האינדיאנית" המונחת על צוואר אשה היושבת לפניו.שיערה בהיר ולה תסרוקת תואם חלי.  מבטו של אלון חורך בגבה, שוקע טובע בתוך ים-שיער קלוע המעטר צוואר ברבור, לפיד זוכר.

אולי זו אני ודמיוני, או המנגינה המעוררת בי געגוע, כי בתום הקונצרט ראיתי כיצד השניים, ידו תומכת מותניה והם מתרחקים לדרכם, כאילו כך ומעולם.