מרצה לקרמינולוגיה, מנכ"ל חברה לשיקום אסירים בקהילה, חוקר וסופר * מסייע למשטרה באופן לא פורמלי (אזרחות טובה ) * חוקר נושאים חברתיים מתוך מטרה לחולל שינוי ולו קטן (כדוגמת : התנהגות אנטי חברתית בקרב עולים וילדיהם, עבריינות נוער, רצח מרובה קורבנות, רצח בנות זוג וזנות קטינים|) * לצד העשייה האינטנסיבית שלא משאירה לו פנאי לתחביבים הוא מצליח להתמסר לכתיבה ותוך פחות מ- 7 חודשים הוא מסיים את טיוטת ספרו הראשון.
זהו פרופ' ארנון אדלשטיין המשיק בימים אלה משיק את ספר ביכוריו "הצל" רומן מתח בלשי (בהוצאת "אופיר ביכורים" ) באמצעותו הוא רוצה להעביר מסר לקוראים : "אל תתייגו אנשים על סמך מראית העין, אל תשפטו אנשים והתנהגויות בקלות. ראוי לכולנו שנכיר לעומק מה מוביל אדם לנקודות מסוימות בחייו ולפעול כפי שפעל".
פרופ' ארנון אדלשטיין, 58, קרימינולוג במקצועו. רכש את הכשרתו באוניברסיטה העברית בסוציולוגיה, ובהמשך התמחה בלימודי הקרימינולוגיה. יליד ירושלים, נשוי ואב לשלושה, מתגורר כיום בנגב המערבי.
כיום ארנון מרצה לקרימינולוגיה במגוון מכללות ואוניברסיטאות. חוקר מספר תחומים חשובים: התנהגות אנטי חברתית בקרב עולים וילדיהם, עבריינות נוער, רצח מרובה קורבנות, רצח בנות זוג וזנות קטינים. בנושאים אלו ואחרים פרסם את ספריו.
כמו כן, משמש כראש התכנית לחינוך גופני ולספורט לקהילות בהדרה ובסיכון במכללה האקדמית לחינוך, ע"ש קיי בבאר-שבע, וכן כמנכ"ל חברת "משתלבים מחדש בע"מ", העוסקת בשיקום אסירים בדרום הארץ. "הצל" הוא ספרו הדמיוני הראשון.
בימים אלה משיק את ספר ביכוריו "הצל" בהוצאת "אופיר ביכורים" סיפור מתח בלשי אודות דמות המסתובבת באזור באר-שבע, ורוצחת בני נוער בדרך מסוימת וסמלית. המשטרה מגייסת לעזרתה קרימינולוג אך כל המאמצים לאתר את הדמות עולים בתוהו. האם הרצח הבא הוא עניין של זמן, או שמשהו אחר יקרה?….
הספר כתוב בצורה מרתקת ומותחת, הסוחפת את הקורא אל תוך רצף אירועים מהיר וקצבי, עולמה הפנימי של הדמות והרמזים לפתרון התעלומה. ארנון משתמש בידע הקרימינולוגי שלו לביסוס העובדות וניתוחן כדי לגלות מי עומד מאחורי הדמות?.
קרימינולוגיה יישומית. לאחר שפרש מתפקידו כנציג ציבור בוועדות שחרורים של בתי הסוהר, הוא מתמנה למנכ"ל חברת משתלבים מחדש לשיקום אסירים בקהילה. החברה בניהולו מכינה תכנית שיקום לאסירים לקראת ועדת השליש, ומלווה אותם לאורך תקופת השליש. בטיפולים, מעקב, דיווח ועוד. הלקוחות נמנים על כל המגזרים בישראל, כולל ייצוג נרחב למגזר הבדווי.
ארנון מוסיף : "אני חש שהאסירים עוברים תהליך של שינוי אמתי, תוך רצון לשוב לחיק החברה הנורמטיבית, וללמוד לקח מהתנהגותם בעבר. אני שמח לפגוש אסירים לשעבר שעשו כברת דרך, עובדים/ לומדים, מנהלים חיי משפחה ומתרחקים מחברה עבריינית. זוהי קרימינולוגיה יישומית לשמה המפגיש אותי עם השטח, ומביאה להרבה מאד סיפוק בעשייה."
"מחקר מדעי דומה לפעולת בילוש". לצד העבודה היומיומית, ארנון לא מזניח תחום אהוב נוסף –ביצוע מחקרים בנושאים חברתיים. כאשר מטרת המחקר היא לעשות שינוי ולו הקטן.
"הדבר האהוב עלי ביותר הוא המחקר. מחקר מדעי דומה לפעולת בילוש. אנחנו מניחים הנחות ומשערים השערות, על סמך ספרות שקראנו. לאחר איסוף הנתונים ועיבודם, מתגלית לנו תמונה של המציאות. הסטטיסטיקה איננה כלי מפחיד, אלא נותנת לנו ראיות המחזקות או מפריכות את השערותינו. התחושה היא של פתרון תעלומה מרתקת.". מפרט ארנון.
הצל – "מעבר להנאה אני רוצה להעביר מסר לקוראים". אני רגיל בכתיבה אקדמאית של מאמרים, פרקים וספרים. אולם, כללי הכתיבה המדעית מגבילים, וכל דבר דורש מראה מקום. מנגד, בכתיבת ספר מתח, אני יכול לכתוב בצורה משוחררת יותר, אך להוסיף תובנות לקורא מתוך הידע המקצועי שלי. מציין ארנון, שכתיבת הספר נעשתה בתוך מס' חודשים, בצורה זורמת ושוטפת.
ארנון מבקש להעביר מסר לקוראים בתוך נבכי עלילת סיפורו. מסר אישי – מסר חברתי. "אנחנו נוטים לתייג אנשים ולהיות בטוחים שאנחנו מכירים אותם. לטוב ולרע זה פשוט לא נכון. אנחנו גם נוטים לשפוט אנשים והתנהגויות עם אצבע קלה מאד על ההדק. ראוי שנכיר לעומק מה מוביל אדם לנקודות מסוימות בחייו ולפעול כפי שפעל."
גיבורה נשית. ארנון מציין כי עבריינות נשים נמוכה מאד בהשוואה לזו הגברית, ונובעת מהמבנה החברתי הלא שוויוני. לנשים, בעיקר בעבר, היו פחות הזדמנויות לבצע עבירות בגלל תחומי עיסוקן בבית ובעבודות "נשיות" כמו חינוך, סיעוד ומזכירות.
ארנון : "הבחירה בדמות נשית לא היתה מודעת, אלא זרמה מעצמה. מדובר ברוצחת סדרתית שחיה את עברה כקורבן, ומנסה לנקום את נקמתה בקורבנות המזכירים לה את התוקף שלה. כמובן, שכמו ברצח סדרתי ממניעים אלו, היא לעולם לא תדע מנוחה."
טיפול באלימות צריך להתחיל מהבית. כאיש מקצוע שחי את השטח, ארנון לא נשאר אדיש לתופעת האלימות המהווה חלק מתופעת הפשיעה הרווחת. הוא מציין בכאב כי רמת האלימות עלתה בשל מס' סיבות חברתיות בניהם: טרור, שימוש גובר באלכוהול ובסמים, תחושת חוסר חוק וסדר והעובדה שאנו חוזרים לתקופה ש"כל דאלים גבר".
"זוהי התופעה מדאיגה אך לא מפתיעה. אני מתריע עליה שנים והטיפול צריך להתחיל מהבית." אומר ארנון.
אחד זה כבר יותר מדי. נושא נוסף אותו חוקר ארנון הוא תופעת זנות הקטינים בישראל. ארנון : "התופעה אינה ידועה מספרית, כמו בשאר העולם. היא נעשית בהיחבא ותחת מטריית האינטרנט. לאף אחד מהצדדים אין רצון להתגלות ולהיחשף.הערכות מדברות על מאות עד אלפים אבל לעולם לא נדע בדיוק כמה. מבחינתי אחד זה כבר יותר מדי."
כל סיפור משאיר חותם. עבודתו של ארנון לא מאפשרת לו זמן פנוי לתחביבים. את הזמן הפנוי הוא מקדיש ללמידה ולמחקר. יחד עם זאת הוא מציין "אני נהנה לקרוא ספרים ולצפות בתכניות טלוויזיה שאינן קשורות למקצועי, כמו: טבע, אמנות, אדריכלות, רפואה ומדע."
"כל סיפור משאיר עליי חותם. כל ספורים עצובים על התעללות במשפחה, בריחה מהבית ושימוש בסמים ובאלכוהול. נפילה לידי מניפולציות של סרסורים והקושי לעזוב את העיסוק."
בסיום הראיון מציין ארנון כי הוא סולד מאטימות חברתית, גזענות ופגיעה באחר רק בגלל שהוא אחר. "זה מנוגד לדת היהודית ולתפיסת עולמי החברתית."
למרות שאינו אוהב לעבוד בלחץ כי אז הדבר לא מאפשר לו להקדיש את כולו לאותה עשייה, הוא אינו נח וכבר החל באיסוף חומר לספר מדעי ומחקרי העוסק בנוער בזנות בעולם ובישראל, ובכתיבת ספרו השני. יש למה לצפות !
