שעת בין ערביים.רוח קרירה מלטפת את פני וצווארי.
אני לבושה בקצר ספורטיבי וחגורה שחורה חונקת את בטני. גני יהושע ריקים מאדם. שדרת העצים באופק מתחילה להיעלם. רוכב אופניים בודד טס במהירות והשמש עוד רגע שוקעת.
זה לא כל כך פשוט לצאת להליכה בימים טרופים אלו.
טקס שלם היה לפני יציאתי.
טלפון, אוזניות לשמוע מוזיקה.
אקדח ותרסיס פלפל.
כן, כמו שאתם קוראים. אקדח ותרסיס פלפל.
הכל מסורבל וכבד על גופי. עשרה צעדים קדימה וסיבוב ראש אחורה.
מוזיקה לא חזקה נשמעת באוזניות כדי להרגיע את נשמתי הסוערת בלאו הכי.
פארק הירקון ריק מאדם. אפילו את התנים אני לא שומעת.
רק לפני מספר ימים הפארק היה מלא בשעות האלה.
מאז הפיגועים אנשים בקושי מסתובבים ברחובות.
קצת לפני סיום ההליכה ראיתי בחור שחום וכחוש הולך אחרי.
עשיתי פנייה והוא אחרי.
רק זה חסר לי חשבתי לעצמי. דייי שגעון.
התחמקתי ממנו והלכתי על הכביש. אחרי כמה דק נכנסתי לבניין ונעלמתי לו.
מופרע לחלוטין המצב הזה.
הגעתי הביתה התיישבתי על הספה וראיתי את דגל ישראל מתנוסס בדמיוני.
אמרתי לעצמי הצל האקדח ואני.
זאת מדינתי ואתה אני ממשיכה.
שיהיו ימים שקטים.
אמן.
[youtube cCvPBY32ioM]
פייסבוק:hila liebesman