תשמעו בנות, לא חשוב כמה מעגלי חברות יש לכן, לא חשוב אם יש לכן חבורה ולא חשוב אם גדלתן בקיבוץ ויש לכן "בני כיתה", אף אחד מאלה לא ישתווה למה שיש לו !
"הצוות שלו" – שתי מילים תמימות לכאורה, טומנות בחובן את מהות אחוות הגברים שנראה שיכולה להיווצר רק בישראל, רק בצה"ל, רק ביחידות שהן ה יחידות.
לפני 13 שנה כשנישאתי לו, הבנתי היטב שבחתונה הזו יש אותי ויש את "הצוות" בה' הידיעה. הצוות, מ"היחידה", מורכב מעשרות חברים, איתם התחיל וסיים מסלול ביחידת העילית.
השנים הרבות לימדו אותי שאם אני פוגשת מישהו והוא מספר ששירת "ביחידה" באותו רגע הוא הופך ליחיד סגולה, הילה מקיפה את ראשו ומעכשיו כל מילה שיגיד תישמע אחרת. שנים הוא הסביר לי שהם "זן נדיר"…
הם סיימו את השירות הסדיר לפני למעלה מעשרים שנה, כולם הלכו לדרכם. בדרך, כמו שקורה בדרכים… חלק מתבגרים, מתחתנים, חלק עוזבים את הארץ, מתגרשים, נשברים ואפילו המילואים שתמיד תהיתי אם הוא אוהב אותם יותר ממני… כמעט והסתיימו. למורת רוחם הודיעו להם שדי, למרות הפצרותיהם ובקשותיהם שיהיו כאלה, עוד ועוד ועוד, הם כבר זקנים לזה… ולמרות הכול דבר לא נסדק. הדבק שמחבר אותם יציב ואיתן.
לאחרונה אירחנו אותם עם בנות הזוג בביתנו בשעת ערב. בניגוד לשנים קודמות, בהם ארגנו מפגשים משפחתיים, כעת כשמשפחת "הצוות" כבר ממש גדולה, הילדים נורא מרעישים ועם כל הכבוד אנחנו בשלהי שנות ה 40, העדפנו יין טוב, גבינות ומצגת מרגשת שהכין האיש שלי שכללה אוסף תמונות בשחור לבן, מהימים שהם היו לגמרי "היפים והאמיצים"…
בזמן שאנחנו הנשים התרווחנו לנו, הם בחרו לעמוד יחד, זמן רב, סביב האי במטבח, מלוכדים, שמחים, מלאי חוויות, זיכרונות, תמיכה.
כיף להם, חשבתי לעצמי כשהבטתי מן הצד, לדעת שיש לך את "הצוות", אותה חבורה של אנשים שעברו ביחד חוויות בלתי אפשריות, מעצימות, מגבשות, מלכדות, כאלה שיוצרות דבק שמחזיק שנים, לעולמים, כאלה שאף יועץ ארגוני עוד לא הצליח להעביר באף סדנת גיבוש למנהלים שהומצאה בדורנו, (ובאותה נשימה הודיתי לאלוהים שלי שיש לי את "הבנות", אותה כוורת קטנה ואיכותית שיצרנו לנו ושמייצרת "צוות נשי" משלנו…).
חברי "הצוות" נמצאים שם יום יום, שעה שעה, האחד בשביל השני. "כולם בשביל אחד, אחד בשביל כולם" זו לא קלישאה, זו מציאות ישראלית, מקסימה, ייחודית לנו, שאותי באופן אישי מקיפה. אני מכירה מאות חברי צוות… כל אחד והצוות שלו, המיוחד שלו, הפרטי שלו.
במשך השנים הבנתי שמדובר גם במעגל נטוורקינג בלתי נגמר, כזה שחוצה צוותים ומתערבב בין היחידות, מעגל מופלא שמפרה ועוזר, כזה שמסדר ל, שדואג ל, שמארגן ל…רבים מחברי היחידות נטועים בתפקידי מפתח חיוניים בחברה הישראלית והערבות ההדדית שלהם איש לרעהו היא טוטאלית.
כשיש לך "צוות" אתה יודע שלעולם לא תהיה לבד, באש ובמים הם יהיו שם בשבילך, תומכים, נאמנים, מפרגנים, דואגים.
אצל חברי "הצוות", אין רכילויות, אין אינטריגות, אין מאבקים וגם הנשים שנכנסות לתמונה, לא יצליחו להפריד את הדבק, גם אם ינסו.
האיש שלי, שיש לו כבר פס שלם של שיער לבן המעטר את ראשו, מחובר לחברי "הצוות" שלו, אלה שכאן, אלה שמעבר לים ואלה שלא איתנו עוד. הוא מחובר אליהם ברמה היומיומית ודרכם ודרך אלה שהיו בצוות מעליהם, מתחתם, מימינם ומשמאלם לעוד מאות כמותם.
עם השנים וככל שהילדים שלנו גדלים, אנחנו כל כך מקפידים להעביר אליהם כמו מנטרה ערך החברות מהו. חברים טובים הם צידה לדרך. תשמרו עליהם.
באהבה
אני
