הטיה שלילית negative bias או הסיפור על איך באמת הפסקתי לעשן.
בעברי הייתי מעשנת ואפילו לא מעט, לפחות קופסה ביום לפחות. מכורה לניקוטין.
בשלב כלשהו רציתי להפסיק, לשמור על הבריאות שלי, לא עוד להזיק לעצמי. הרגע שבו התחיל המאבק השלישי נגד הסיגריות זכור לי היטב. התיישבתי על הרצפה בעבודה עם התיק וחיפשתי קופסת סיגריות – התחושה הייתה נוראית, לא יכולתי להעלות על דעתי שלא תהיה לי קופסה. בעוד הידיים מחטטות בתיק בלחץ התחילה להתגבש במוחי החלטה צלולה ובהירה שהובילה אותי שנים הלאה – די! אני לא מוכנה להיות תלויה ככה בסיגריה! באותו יום עישנתי כרגיל אבל סימנתי לי מטרה.
גם קודם לאותו יום ניסיתי להפסיק, לא מעט פעמים, ובכל פעם חזרתי לעשן שוב, פעם אחרי שנה, פעם אחרת אחרי חצי שנה, שלוש שנים, שוב הפסקה ושוב חזרה להרגל.
כישלון? זה מה שאמר הרגש באותו רגע וזה מה שהסביבה שידרה, אבל ככל שהתרבו הניסיונות למדתי שני דברים חשובים ביחס ליכולת להילחם בהרגל רע:
1. ככל שמתרבים הניסיונות אני לא נחלשת אלא להפך – מתחזקת, הסיכוי שלי לנצח הולך ועולה בהתמדה, אני יודעת כבר למה לצפות, התהליך פחות מלחיץ ואני יותר נחושה. יותר קל להפסיק, אני חוזרת מהר יותר למוטב, משך הנפילה קצר יותר.
2. למדתי לייצר עבור עצמי הטיה שלילית ולהשתמש בה ככלי – זה בעצם מה שהוציא אותי מההרגל לתמיד.
ההטיה שלילית גורמת לנו להתמקד ברע, להחשיב אירועים שלילים כבעלי השפעה גדולה על חיינו יותר מאירועים חיוביים, אנחנו מושפעים יותר מרגשות שליליים, מחשבות שליליות. ביקורת נחרטת יותר עמוק בהשוואה למילה טובה. טראומות מותירות חותם גדול יותר משמחות. ממש חצי הכוס הריקה.
רגע! אז מה טוב בזה?
עכשיו, קחו את היכולת הזו ותרתמו אותה לטובת מטרה חיובית – למשל הפסקת עישון.
במשך התקופות הקצרות שבהן הפסקתי, כשהאוויר בריאותי היה נקי, כשלא סבלתי מטעם העשן בפה, הרביתי להתבונן בתשומת לב באנשים מעשנים, בדרך שבה הם אוחזים את הסיגריה, מניחים בין השפתיים, שואפים עמוקות וממלאים את ריאותיהם וגופם בעשן.
דימיינתי לפרטי פרטים, את הריח הרע של העשן בפה, בשיער ובבגדים, הטעם המבחיל של הפילטר כשהוא נוגע בטעות בלשון, הבחילה שבאה עם הטעם הזה, המחנק וכובד העשן בריאות, השיעול וההתנגדות הטבעית של הגוף. שיננתי לעצמי היטב מנטרה תוך כדי התבוננות "עשן זה רעל בתוך הגוף". הפעלת הדימיון יחד עם ההתבוננות יצרה לאט לאט תחושת דחייה ורתיעה עמוקה מהפעולה הזו של הכנסת עשן לגוף. הגברתי את הדחייה, בכוונה, זרמתי איתה.
אחרי שההטיה השלילית הופנמה – יותר לא הפריע לי שמעשנים לידי, זה לא גירה ולא משך אותי, מה שבעבר היווה מכשלה והחזיר אותי להרגל לא פעם.
את היכולת הזו לייצר בראש הטיה שלילית אפשר לרתום לטובת כל מטרה בחיים – ירידה במשקל, גמילה מסוכר, גמילה מגלוטן, כניסה לכושר. אתם מוזמנים להעלות רעיונות משלכם.
הצד האפל של הטיה שלילית בזוגיות:
הוא אומר לך "אני אוהב אותך כל כך" – אבל את לא יכולה להפסיק לחשוב על הפעם ההיא שבמהלך ריב סוער הוא הטיח בך "הלוואי ולא הייתי פוגש אותך בכלל" וכמה נפגעת ובכית אחר כך.
היא אומרת לך "אתה הכי חשוב לי בעולם" – אבל אתה נזכר מיד בויכוח ההוא שמהלכו היא הסתכלה לך ישר בעיניים בזעם ואמרה "לא מעניין אותי מה אתה חושב, מי אתה שתביע דעה בכלל". לקח לך המון זמן להתגבר על העלבון הזה.
מאז שנאמר המשפט ההוא כבר עברו אלף התנצלויות, בכל זאת לא שכחת וזה משגע אותך, אבל לא רק אותך – כולנו ככה. ללא יוצא מן הכלל.
אם אני אבקש מכם להיזכר ברגעים כאלו, יצופו מיד כמה דוגמאות, אתם בוודאי שואלים את עצמכם איפה האמת, האם הצהרות האהבה מצד בני הזוג נאמרות כי זה מה שאנחנו רוצים לשמוע?
כבר אמרנו קודם, המוח שלנו נתפס אוטומטית על חוויות שליליות, ביקורת, טראומה, כשלון, על כל החצאים הריקים של כל הכוסות ומקנה להם דרגת חשיבות גבוהה הרבה יותר בהשוואה לחוויות חיוביות.
אלף מילים טובות לא ימחקו פגיעה אחת ישירה מכוונת היטב.
אבל למה זה ככה? זוהי ההטייה השלילית שנכנסה לפעולה והיא חלק מהדרך שבה אנחנו מתוכנתים, בעבר הרחוק היא שימשה כמנגנון השרדותי ששומר עלינו מסכנה, היום היא פועלת באותה צורה אבל אם לא נשים לב לקיומה לא נוכל לרסן את הפגיעה שהיא יוצרת בזוגיות.
אם אי פעם שכחת לכבות את הגז והבית כמעט נשרף, המנגנון הזה ידאג לשלוח אותך לבדוק שוב שהכל כבוי לפני שאתה יוצא. אם כלב תקף אותך לפני שנים רבות מאד, המנגנון הזה יוודא שלא תנסה ללטף יותר רוטווילרים שאתה לא מכיר.
נוטיפיקיישן שקשה לכבות ועוזר לך להישמר מצרה, אבל בתוך מערכת יחסים, המנגנון הזה מנדנד ומנדנד כמו באג מעצבן בתוכנה. מתריע שוב ושוב גם במקרים שלא נשקפת שום סכנת חיים מיידית וברורה.
ברגע שאנחנו מבינים שמדובר במנגנון מובנה, עתיק, חיוני אמנם אבל שלא מסוגל להבחין בין סתם ויכוח רגעי לסכנת חיים של ממש – אנחנו יכולים לנטרל את ההשפעה שלו על מערכות יחסים בחיינו בעזרת שני הטיפים האלו:
1. להקפיד לשים דגש, לציין ולהבליט את הדברים הטובים שבני הזוג עושים עבורנו ולהוקיר תודה עליהם – הרגל שיניב רווחים זוגיים עצומים ברגע שייכנס לשגרה
2. לנסות לנסח את המסרים שלנו בשעת כעס בצורה שלא תייצר הטייה שלילית חזקה אצל בני הזוג – מותר לך לומר שמשהו מפריע לך, אבל בצורה שקולה ועניינית, חבל להפעיל את כפתור ה'נודניק' שאחר כך קשה כל כך לכבות