אמא חוזרת היום מוקדם מהעבודה. בשש במקום בשבע בערב. היא התקשרה לאורית המורה שלי בכיתה ו'2, ואמרה לה שהיום אני לא הולכת למועדונית. היום- אני נשארת לחכות לה בבית הספר! אמא אמרה שיש לה הפתעה בשבילי והיא תיקח אותי למקום מיוחד. עוד מעט היום הולדת שלי וחשבתי, שאולי זה קשור. נשארתי בחדר של שרה המזכירה, שהולכת הביתה כל יום בשש. אני חושבת ששרה אוהבת אותי. היא תמיד נותנת לי ביסקוויטים מקופסה עגולה.
אני אוהבת את הימים שאני לא חייבת ללכת למועדונית, למרות שגם שם כיף לי. אלו ימים מיוחדים מאוד בהם אמא חוזרת מוקדם מהעבודה ומישהו אחר שומר על בטי ושייהו הקטנים. וזה רק שתינו. אמא ואני. בשש שרה אמרה: יאללה הולכים! ואני עזרתי לה לסגור את כל החלונות. גם את הגבוהים שצריך לטפס על השולחן של המורה אורית בשביל לסגור אותם. כשסיימנו עם החלונות עברנו בכל הקומה לבדוק שכולם כיבו את האורות ואף אחד לא שכח. שרה אומרת שלא כולם מסודרים כמוה ושאין למדינה הזו יותר מידי חשמל לבזבז.
כשאני שומעת מישהו אומר שאין בישראל מספיק חשמל לבזבז או מים לשתות, אני חושבת לעצמי שיש מקומות אחרים בעולם ששם אין בכלל ברז ובטח שאין מספיק מים.
שרה יוצאת ואני אחריה. הולכת מהר מהר עם הכפכפים הירוקים שלי להספיק את הצעדים המהירים שלה בנעלי העקב השחורות. אני מסתכלת למטה. העיניים שלי תמיד מסתכלות לכיוון הרצפה. אמא תמיד שואלת אם אני חושבת שאמצא ככה כסף ושממטבעות שמוצאים על הרצפה לא נהיים עשירים. סבא שלי היה אומר לי שמי שמסתכל למטה ולא ישר בעיניים שלך – הוא יגיע רחוק בחיים. מרוב שהעיניים שלי תקועות עמוק ברצפה אני לא שמה לב שהגענו כבר לשער והנה אמא מחכה לי ומדברת עם יבגני השומר. אני רצה ומחבקת אותה והיא אומרת לי מהר שאין לנו זמן ואבא לבד עם בטי ושייהו וצריך למהר לפני החושך. לאן הולכים אמא? אני שואלת אותה. הפתעה, היא אומרת. אני אוהבת הפתעות, בייחוד אם זה מסטיק שמגיע מגולגל בקופסה או משהו ללבוש. אנחנו מגיעות לשוק, יש פה המון בגדים ותכשיטים וכל מיני דברים שבחיים לא ראיתי, אבל גם שטיחים כמו שדודה שלי הביאה איתה מסודן. קנינו כמה דברים ואימא קנתה לי הפתעה ליום ההולדת: כיסוי חדש לטלפון שלי. אני כל כך שמחה!! זה כמו חלום.
צילום: Hector Conesa / Shutterstock.com
אני פותחת את העיניים ומבינה שהגיע בבוקר. התעוררתי. עוד שבע בנות איתי בחדר. לפחות אני קרובה לבטי הקטנה. אמא נשארה בדרום סודן. את אבא אני כבר לא אראה. תיכף צריך לקום לניקיונות ובשבע כבר צריך להיות בכיתה אחרי ארוחת בוקר. רק דייסה לארוחת בוקר. אני באוגנדה בפנימייה מיוחדת. הגעתי לכאן מסודן. מחר יש לי יום הולדת, ואני מתגעגעת לישראל.
נושא הפליטים מסודן ואריתריאה הוא נושא מורכב במציאות הישראלית. במשרד הפנים הם מוגדרים כפליטים אך לא מקבלים את ההכרה והטיפול הראויים לאדם שהוגדר פליט. לפני כשנתיים גורשו מישראל כ 1,100 פליטים בחזרה לדרום סודן, וביניהם 400 ילדים. הם נחתו למציאות בלתי-אפשרית עבורם. בסופו של דבר חלק מהילדים הגיעו לאוגנדה בזכות פעילות של כמה ישראלים שעושים הרבה בשביל לנסות להפוך את חייהם לאפשריים. צפו בתוכנית של מיקי חיימוביץ', ליפול מגן עדן.
[youtube ABh0qrOl8NI]