הפרייה חוץ גופית: הורות אחרת?

בחורה עם מחשב נייד

רבים בקהילה המדעית ובציבור הרחב הביעו תמיהה כיצד אדוארדס, ממציא ההפריה החוץ גופית, שאחראית למהפכה הענקית בטיפולי הפוריות ולשינויים החברתיים שנתמכים על ידם, לא קיבל את פרס נובל כבר לפני שנים רבות.  אחד הנימוקים שהושמעו על ידי ועדת הפרס היה שהם המתינו למחקרי מעקב על הילדים שנולדו אחרי הפרית המבחנה.  השורה התחתונה היא  שכקבוצה "הילדים בסדר" ,  התפתחותם הגופנית תקינה והתפתחותם הקוגניטיבית והשכלית כפי שנמדדת בגילאי הגן וראשית בית הספר תקינה גם היא.  אך התמונה אינה 100% ורודה. סביב ההכרזה על קבלת הפרס צוינו גם נתונים מדאיגים בקשר לילדים.  ביניהם הנתונים  על כך ש כ-20% עד  30% מהילדים שנולדים כתוצאה מטיפולי IVF הם תאומים או יותר והם נמצאים בסיכון להיוולד בלידה מוקדמת, להיות בעלי משקל לידה נמוך, או להיוולד בלידה קיסרית עם הסיכונים המתלווים לתופעות אלו.  אין ספק שלמרות הסיכונים טיפולי ה-IVF ימשיכו להיות פתרון למטופלים רבים שייעזרו בהם במסע שלהם להורות.

האם הטיפולים משפיעים על חוויית ההריון ?

תהליכי ההורות מתחילים כבר בהריון. גם כשמדובר בהריון  ספונטני וטבעי, ללא  טיפולי פוריות, מרבים ההורים לעתיד לדמיין את התינוק – או התינוקות –  שצומחים ברחמה של האם, מפנטזים על הרגע בו יהפכו להיות הורים, מתכננים את חייהם העתידיים, חושבים ומנסים להרגיש איך יהיו כהורים. התהליכים האלה, המתרחשים בנפש מקבילים לתהליכים המתרחשים בגוף. כמו הרחם שנמתח כדי להכיל את התינוק החדש, כך יש צורך למתוח את הנשמה. הריון לאחר טיפולי פריון אינו שונה מבחינה גופנית מהריון רגיל, לא כך הדבר מבחינה רגשית: לבני זוג שהיו נתונים במסגרת טיפולים שוחקת ומתישה צפויה חוויה אחרת. הניסיון ואכזבות העבר, גורמים לכך שהחשש מפני אכזבה נוספת הוא עצום ומאיים, לכן  במקרים רבים וכמעט במודע הם נמנעים מחשיבה ודימיון בנוגע להיותם הורים. האיפוק והביטוי הרגשי המוגבל כלפי ההורות וכלפי התינוק או התינוקות שיוולדו מתבטא לרוב באמירות כגון  "כשנגיע לגשר נעבור אותו" , "העיקר שהתינוק  יהיה בריא".  הם אומרים זאת לעצמם, זה לזו ולחברים וקרובים שמתעניינים  בניסיון  "להקפיא" את הרגשות המאיימים להתפרץ.  זוגות (ונשים יחידות) שעברו טיפולי IVF  ממעטים להביע רגשות, לדון בנושאים שמעוררים קונפליקט עם בן/ת הזוג ועל מנת שלא לעורר ולהחצין חרדות ופחדים הם  בוחרים באופן מודע ולעתים אף לא מודע להתעלם מהנושא. לעומת זאת, הם  נוטים להקפיד שבעתיים על הבדיקות הנחוצות במהלך  ההריון  ועל אורח חיים בריא.  מבחינה זו, במובנים רבים נמשכת ההתנהגות האופיינית בזמן הטיפולים וכאילו ההריון ממשיך להיות חלק מהטיפול.

הייחודיות במעבר להורות

אצל זוגות רבים שעברו טיפולי IVF  בתקופה שמייד אחרי הולדת התינוק ניתן לראות באופן גלוי את תחושות השמחה, ההישג וההצלחה אותן הם מביעים, בעוד שאת רגשות החשש והחרדה הם ממעטים להפגין, אם בכלל.

כאשר מדובר בהורים לתינוקות שנולדו טרם זמנם המצב שונה. מספר לא מבוטל של תינוקות נולדים טרום זמנם ובמשקל לידה נמוך מאד, דבר הכרוך לעיתים גם בבעיות רפואיות מתמשכות. הורים אלה מתמודדים עם בעיות ייחודיות במעבר להורות, והם זקוקים פעמים רבות להדרכה כדי לחזק את בטחונם העצמי בטיפול שהם מעניקים לתינוק או לתינוקות.

אולם גם כשהתינוק או תינוקות  נולדים בריאים, המעבר להורות אינו חלק.  מחד, הם חשים אושר גדול  ומאידך, המציאות מוכיחה כי הורים אחרי טיפולים נוטים לספקות, לחץ וחששות רבים בנוגע לבריאותו של התינוק ובנוגע ליכולתם לטפל בו כראוי.  אך לאחר הציפיה הלא מדוברת שההורות המיוחלת רק תשמח אותם , הם מתקשים  להודות ולהכיר בקשיים ובתסכולים שהם מנות חלקם של כל הורה ועל אחת כמה וכמה של הורה שנולדים לו כמה תינוקות.

וכך, הם ממשיכים,  לפחות במהלך השנה הראשונה,  בגישה המאפקת את הביטוי הרגשי שלהם, הממעטת לשתף בחרדות ובקשיים, שהיתה אופיינית להריון.

נושא נוסף שאופייני להורים לאחר טיפולי  IVF , הוא נטייתם של ההורים לאפשר לנושאים הקשורים  בהורות להשתלט על היחסים הזוגיים: מדברים הרבה על הילדים, עסוקים בהם כל הזמן – הרבה יותר מאשר אצל הורים שילדיהם נולדו באופן טבעי. כנראה שההתמודדות הן בטיפולים והן בהריון, שהיתה בה מעט התכוננות להורות, תורמת לקשיים ראשוניים אלה.

חלק מההורים מגיעים להורות המאתגרת הזו עם תחושת הצלחה וגילוי הכוחות הנפשיים שבתוכם, חלק אחר מגיע אמנם עם תחושת הצלחה , אך עם תחושת עייפות ודלדול הכוחות . מיעוט ההכנה הנפשית לתפקידי ההורות, לקשיים הצפויים באופן טבעי בהורות מורכבת זו ולעיתים גם זוגיות שנשחקת במהלך הטיפולים , יוצרים קשיים רבים יותר להורים שזה עתה התחילו את צעדיהם הראשונים כהורים.

מה ניתן לעשות?

בעת ההריון – כדאי שבני הזוג יכירו בקשיים המיוחדים שלהם וימצאו דרך המתאימה להם להתכונן להורות, למשל,  יתחילו את ההתכוננות בשלבים מאוחרים יותר, כשהם מרגישים בטוחים ורגועים יותר לגבי ההריון מבחינה גופנית. חשוב שימשיכו ליהנות מחיי הרגש שלהם – לקרוא, להקשיב למוזיקה , להמשיך בפעילויות מהנות כדי לא להרגיש רק שבויים בתוך ההריון וגם כדי להרגיע את החרדה החזקה והבלתי מדוברת. כל זה תוך טיפוח הזוגיות והקשבה הדדית.

אם מתקיים קורס הכנה ללידה מיוחד להורים שהיו בטיפולים , הדבר יכול לסייע. יש תחושה שמישהו מבין אותך ואינך צריך להסתיר זאת.

הקשר עם אחות טיפת חלב – כדאי לבקש ממנה הדרכה צמודה יותר כיון שאישה אחרי טיפולים, פחות סומכת על עצמה וייעוץ מדמות מקצועית עשוי לעזור. אפשרות נוספת היא למצוא מישהי בקהילה , כמו מתנדבת ב"אם לאם" המומחית לתינוקות ושיכולה לסייע בעצה שמרגיעה.

ד"ר חנה גילאי-גינור, .Ph.D. עוד על טיפולי פוריות באתר הורותא – מרכז לפסיכותרפיה , פריון הריון והורות.