הפרדוקס הרפואי ! – למרות רופאים טובים תחושה שצריך לעמוד על המשמר …

שני בני  משפחה מאוד קרובים שלי התאשפזו השבוע. התחושה היא שאם לא נעמוד על המשמר, אם לא נגלה אחריות ומעורבות גבוהה, אז שום דבר לא באמת יזוז.

חוסר אונים גם מפני שכל הזמן פועלים בחלל לא נודע, אילו רק, ברמה של תפיסה כלל מערכתית לתת הרגשה שהאדם חשוב, שרווחתו ונוחותו הם חלק מהתפיסה הטיפולית…

היי, מנהלים בבתי חולים, תתעוררו… יש לכם אנשי מקצוע נפלאים, הנמצאים במצבים של אוזלת יד ומטופלים מסכנים שמרגישים אבודים במערכת עד שמקבלים טיפול ולאורכו  , למרות שעל פי רוב הצוות מסור ואיכפתי – הפרדוקס הרפואי !

שני בני  משפחה מאוד קרובים שלי התאשפזו השבוע. לא קל מכל בחינה אפשרית. דאגות בריאותיות, יציאה משיגרת החיים, ניסיון לשמור על שיגרת עבודה, בית, משפחה, רצון וצורך לסייע ולעזור, כלומר להיות שם בשבילם.

יום ארוך מאוד "ביליתי" במיון מבוגרים. לילה ארוך, ליוויתי "מבלים" במיון ילדים.

לכאורה אין לנו תלונות. כי בסה"כ הצוות הרפואי איכפתי, מיומן ומקצועי. ועם זאת, ההרגשה אינה טובה. התחושה שאם לא נעמוד על המשמר, אם לא נגלה אחריות ומעורבות גבוהה, במקום בו אין לנו ידע מספיק, אז שום דבר לא באמת יזוז.

תחושה ממש קשה. תסכול רב. עייפות שהולכת ומצטברת ככל שעוברות השעות. דאגה למצב הבריאותי, חששות. חוסר אונים רב לא רק בגלל המצב באובייקטיבי, אלא גם מפני שכל הזמן פועלים בחלל לא נודע, גם בדברים שבהם אפשר היה לדעת אם היה מי שאומר, מי שנותן הרגשה שהאדם חשוב, מי שלוקח בחשבון את רווחת המטופל ברמה מערכתית. אבל לא.

אז איך זה קורה שבמקום שמתקבצים בו כל כך הרבה אנשים חכמים– הרי אי אפשר להתקבל לרפואה אם אתה לא חכם, חרוץ, מהיר, אינטליגנט , מהמאיון העליון באוכלוסייה בהשגים הלימודיים; במקום בו מתקבצים כל כך הרבה אנשים הומניים, אוהבי אדם ורגישים לסבלו – כי בינינו, הרופאים אוכלים הרבה מאוד קש במשמרות אין סופיות כולל שבתות וחגים, שעות מרובות בעמידה, התרוצצות רבה ברחבי בית החולים ושנים רבות של משכורות שאינן עומדות ביחס הולם להשקעה האינסופית בלימודים של שבע שנים ולאחר מכן התמחות בת כמה שנים, וזה כבר לא מספיק וצריך גם תת התמחות אם רוצים להגיע להישגים מקצועיים וכל הזמן להתעדכן החידושי הרפואה והרפואות ו…זה לא מסתיים אף פעם. ולאחר כל אלה רוצים גם חיים פרטיים עם זוגיות ומשפחה וחברים ותחביבים ולעיתים צריך גם מעט שעות שינה…אז ברור, לי לפחות , שעם  כל אוסף הנתונים האלה, חייבים ממש לאהוב את המקצוע אם בוחרים בו. חייבים לאהוב אנשים ולרצות לסייע להם ולהבריא אותם ולתרום לאיכות החיים שלהם.

אז איך זה קורה, שלמרות כל האמור, החולים מגיעים למיון ושעות רבות מאוד עוברות עד שעניינים זזים, וזמן קריטי חולף, ולפעמים המצב מחמיר. רק השבוע נודע לי מכמה חברים שיש בתי חולים שהשמועות אומרות לא לגשת כי לוקח כל כך הרבה זמן עד שמקבלים איבחון וטיפול, ושהמצב הרפואי עלול להחמיר בינתיים וזה במקרה הטוב…

ואיך זה שכשצריך בדיקות מחוץ למחלקה, נרשמים באיזה תורים שלא ברור לי מי בדיוק מתזמן אבל חולים יכולים, לדוג', להיות בצום של אוכל ושתייה וחולף חצי יום או יותר ומתברר שלא תתקיים הבדיקה דורשת הצום או שהבדיקה נדחית ליום אחר ואף אחד לא נותן את דעתו לרווחת החולה שלא שתה מהלילה הקודם?

ואיך זה שהורים מפסידים יום ועוד יום ועוד יום עד לבירור , ושני הורים מפסידים ימים של עבודה תוך כדי המתנה סזיפית , דומה אין סופית, לרופא שיעשה ויתן את חוות דעתו לבדיקות שנעשו. ולפעמים צריך להגיע גם למחרת רק מפני שבשלוש הרופא הבכיר כבר לא נמצא ואין אחראי לדבר איתו.

כל דבר כמעט לוקח שעות מרובות. הצוות  עצמו קורס מעומס. רופאים צריכים להתרוצץ בין בית החולים למרפאות כדי להתפרנס בכבוד.

לא בדקתי את כל תהליכי העבודה וההתנהלות , אבל ברור גם בעין לא מקצועית שהנוסחה הקיימת מאוד שגוייה. לא יתכן שמערכת תתנהל כך שכל הצדדים רק מפסידים מהתהליכים המתקיימים.

אני לא מאלה שמחפשים אשמים. אני מחפשת אחראיים. ואין לי ספק שתהליכים אירגוניים מתחילים בראייה וקביעה של מנהלים בכירים שתפקידים לראות את כלל האירגון , הצרכים שלו, קהלי המטרה שלו וכד'. ואלה, כנראה , תקועים קצת יותר מידיי במגדל השן שלהם. בטוחנני שלו כל מנהל היה יוצא לחצי יום בחודש, בכל פעם בשעות אחרות ולמחלקות אחרות, והיה יושב בתורים המתמשכים האין סופיים, היה מקבל פרספקטיבה שונה מזו שיש לו והיה מחפש לייעל את המערכת לטובת כל הקהלים – המטופל והמטפל.

לא יודעת מה מודדים ואיך. אבל בעולם המתקדם, שביעות רצון לקוח היא חלק חשוב במדדים. משך זמן הטיפול, שרשרת הטיפול ועוד כל מיני מדדים שיאפשרו יעילות בצד טיפול רפואי מתקדם.

היי, מנהלים בבתי חולים, תתעוררו… יש לכם אנשי מקצוע נפלאים, הנמצאים במצבים של אוזלת יד ומטופלים מסכנים שמרגישים אבודים במערכת עד שמקבלים טיפול ולאורכו  , למרות שעל פי רוב הצוות מסור ואיכפתי.

הפרדוקס הרפואי. חבל.