מוקדש באהבה רבה לכל הסטודנטים שנכנסו לאוניברסיטה צעירים ובריאים, ויצאו ממנה עם תואר ובריאות רופפת.
אני מנהלת מרכזי יוגה מגיל 20. במשך השנים הבטחתי לעצמי שכשאגיע לגיל 50, המתנה שלי לעצמי תהיה ללמד יוגה חינם כמה זמן שאוכל לעמוד בזה כלכלית, כהודיה לכל מוריי ותלמידי הנפלאים שעזרו לי להגיע הלום. ואכן, בגיל 50 הצלחתי למלא את משאלתי, ובמשך שלוש שנים מרכז היוגה שלי בלב תל אביב הציע שיעורי יוגה חינם למאות תלמידים, עד לרגע שלא יכולתי יותר להחזיק מעמד כלכלית.
לתחזק מרכז ליוגה בתל אביב היקרה זה דבר מאוד מאתגר. כשלא יכולתי יותר להציע שיעורים חינם, נצמדתי למחירי מנויים הכי נמוכים שאפשר כדי לאפשר לכמה שיותר אנשים להמשיך לתרגל יוגה באופן קבוע, יותר מפעם בשבוע, כי יוגה זה לא תחביב אלא דרך חיים. גם חודש היכרות חינם שאנו מציעים לתלמידים חדשים, כדי שיוכלו להתנסות בתרגולי היוגה, הוא לא דבר שתמצאו בהרבה מקומות, אם בכלל, היות שמאוד מאתגר לממן מרכזי יוגה בערים היקרות.
ועדיין, הרבה פעמים אני נשאלת מדוע אין במרכז היוגה שלנו ״הנחות לסטודנטים״?
אף פעם לא הבנתי את המושג ״הנחת סטודנט״. סטודנטים הם לרוב אנשים צעירים שנותנים את רוב כספם וזמנם לאוניברסיטאות שלא רואות אותם ממטר. הרוב המוחלט של הסטודנטים לומד נושאים שלא באמת מעניינים אותו, כדי להבטיח לעצמו ביטחון כלכלי בעתיד, במשרות שמהר מאוד הוא יתעב.
גם אם יש מספר קטן של סטודנטים שממש נהנים מהנושא שהם בחרו, מסגרת האוניברסיטה הדורסנית מהר מאוד תמחק את ההנאה והתשוקה שלהם ללמוד, דרך מערכת דרישות ולחצים לא אנושיים, שאיני מבינה איך אותם סטודנטים צעירים שורדים.
רוב הסטודנטים נכתשים תחת המכבש של מוסדות האוניברסיטה, לחוצים ממבחנים ועבודות שמתישות אותם. אותם סטודנטים צעירים לא ישנים טוב, לא אוכלים טוב, נמצאים במתח רב, ולכן רובם, בשלב זה או אחר של ״הלימודים״, מתמוטטים נפשית ופיזית. מאותו הרגע, רבים מהם מפתחים סימפטומים שמלווים אותם לאורך חייהם כמו נדודי שינה, בעיות עיכול, חרדות, דיכאונות וכו׳.
אחרי שהסטודנטים הצעירים, שרק יצאו מהביצה ולרוב עוד לא הספיקו ליצור הון עצמי כדי לשלם ברווחה עבור לימודיהם, נותנים את מיטב כספם לאוניברסיטה כדי לסיים עם תואר מתיש ובריאות רעועה, הם מגיעים אלינו למרכז ומבקשים עזרה כספית בצורת ״הנחת סטודנט״ לכרטיסייה שעולה 300 שקל לשלושה חודשים. כל זאת, בעוד המרכז הקטן שלנו ליוגה, כמו הרבה מרכזי יוגה אחרים נפלאים, מושך אנשים צעירים מרצונם החופשי ללמוד דברים שהם באמת אוהבים, במטרה להתפתח ולהרגיש בריאים פיזית ונפשית. יתרה מכך, בניגוד לאוניברסיטאות, מרכז היוגה שלנו מממן את עצמו לבד, אינו מקבל תרומות מאף אחד ומשלם שכר דירה וארנונה מאוד גבוהים (אוניברסיטאות משלמות את את הארנונה הנמוכה ביותר בין מוסדות ההשכלה).
אנחנו נותנים שיעורי יוגה חינם לחיילים בשירות סדיר כי זה "יושב לי" טוב. זה הגיוני לעזור לצעירים שחטפו להם שנתיים שלוש מהחיים בעד שכר מגוחך. אבל לא מסתדר לי, מדוע המרכז הקטן שלנו, שכל חודש מאותגר במימון ההוצאות הגדולות שלו, צריך לסייע כלכלית לאנשים שהחליטו לשים את כספם במוסדות גדולים ועשירים שמכניסים אותנו, היוגים, בכיס הקטן כשזה מגיע למימון והכנסות?
נדמה שדווקא הגיוני יותר שסטודנטים אשר מתרגלים ומשקיעם ביוגה כדי לעמוד בלחצים המנטליים, הרגשיים והפיזיים של תקופת רכישת התואר שלהם באוניברסיטאות העשירות, יקבלו ״הנחת יוגי״ מהאוניברסיטה, במקום לקבל ״הנחת סטודנט״ ממרכזי היוגה הקטנים שלרוב נמצאים בקשיי הישרדות.
באהבה
שאקטי מאי
*****************************************************************
שאקטי מאי היא מייסדת מרכז היוגה הבינלאומי פראנה יוגה קולג׳
למצטרפים חדשים חודש ניסיון חינם בפראנה יוגה: goo.gl/zvoThN
מחברת הספר ״Enigma of Self Realization״
למידע על הסדנאות היכנסו לאתר
לתגובות ושאלות אתם מוזמנים לשלוח מייל ל: shaktimhi@gmail.com